בחולים תחת טיפולי המודיאליזה לפני השתלת כליה ראשונה ייתכן סיכון גבוה יותר לפרפור פרוזדורים, בהשוואה לחולים תחת דיאליזה פריטונאלית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Kidney Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים עם כשל כלייתי תחת טיפולי דיאליזה סיכון גבוה במיוחד לפרפור פרוזדורים, כאשר במהלך ניטור קצב לב לאורך שישה חודשים נמצא כי אחד מכל שלושה חולים תחת טיפולי המודיאליזה אובחן עם פרפור פרוזדורים. במחקר הנוכחי הם ביקשו לקבוע אם לשיטת הדיאליזה לפני השתלת כליה, קרי המודיאליזה לעומת דיאליזה פריטונאלית, השפעה על הסיכון לפרפור פרוזדורים לאחר השתלה.
החוקרים התבססו על נתונים ממאגר United States Renal Data System שכללו מידע אודות 43,621 מבוגרים שעברו השתלת כליה ראשונה בין 2005 עד 2012, ללא היסטוריה של פרפור פרוזדורים. הם בחנו את הקשר בין שיטת דיאליזה לפני השתלת כליה ובין היארעות הפרעת הקצב בתוך שלוש שנים מההשתלה.
מהנתונים עולה כי 84.9% מהחולים עברו טיפול המודיאליזה ו-15.1% טופלו בדיאליזה פריטונאלית לפני השתלת הכליה.
פרפור פרוזדורים תועד ב-286 חולים לאחר טיפולי דיאליזה פריטונאלית לאורך 15,363 שנות-אדם וב-2,315 חולים לאחר טיפולי המודיאליזה במהלך 83,536 שנות-אדם לפני השתלת כליה.
לאחר תקנון למשתנים שונים, החוקרים מצאו כי הסיכון לפרפור פרוזדורים היה גבוה ב-20% בחולים תחת טיפולי המודיאליזה לעומת דיאליזה פריטונאלית. בנוסף, כל שנה נוספת של טיפולי דיאליזה לפני השתלת כליה לוותה בעליה של 6% בסיכון להפרעת הקצב.
מממצאי המחקר עולה כי גורמי סיכון נוספים להתפתחות פרפור פרוזדורים לאחר השתלת כליה כללו השתלת איבר סולידית קודמת, תרומת כליה מאישה או חוסר התאמת HLA.
נוכחות גורמי סיכון קלאסיים לפרפור פרוזדורים במקבל הכליה שיחקה תפקיד חשוב אך ישנה חשיבות רבה לזיהוי והכרת גורמי סיכון הקשורים בהשתלה. עם הבנה טובה יותר של גורמי סיכון ספציפיים להשתלה להתפתחות הפרעת קצב הלב, ניתן לסווג טוב יותר את הסיכון של מושתלי כליה ולפתח גישות ואמצעים טובים יותר לניטור ומעקב אחר החולים.
Kidney Medicine, Oct 2023
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!