במאמר שפורסם בכתב העת The American Journal of Emergency Medicine מדווחים חוקרים מהמרכז הרפואי רמב”ם בחיפה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב חולים עם דימום פעיל, אינטובציה בחדר מיון מלווה בשיעורי תמותה גבוהים יותר, אשפוזים תכופים יותר ביחידות טיפול נמרץ וסיכון מוגבר להידרש למנות דם, בהשוואה לחולים בהם בוצעה אינטובציה בחדר ניתוח.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי ארצי, אשר התבסס על נתונים ממאגר Israel National Trauma Registry בין השנים 2013-2023. הם זיהו 1,527 חולים (גיל חציוני של 29 שנים, 89.6% גברים) שנדרשו להעברה לחדר ניתוח לצורך ניתוח לבקרת דימום בתוך 90 דקות מהגעה לחדר מיון.
מבין כלל המשתתפים במחקר, 279 עברו אינטובציה בחדר המיון וב-1,248 הפעולה בוצעה בחדר ניתוח. ההתוויות לאינטובציה מיידית בחדר מיון כללו מדד גלזגו נמוך מ-9 או פציעה חמורה (מדד Abbreviated Injury Score של 3 ומעלה) לראש, פנים, צוואר או חזה.
התוצא העיקרי היה הישרדות עד לשחרור מבית החולים של חולים עם מדד ISS (או Injury Severity Score) של מעל 14 נקודות. תוצאים משניים כללו דרישה למנות דם ואשפוז ביחידת טיפול נמרץ לאחר פרוצדורות לשליטה בדימום. החולים היו במעקב עד לשחרור ממרכז הטראומה וערפלנים אפשריים כללו גיל, מין, לחץ דם סיסטולי בקבלה, מדד ISS וסיווג לפי חבלה קהה או חודרת.
בקרב חולים שעברו אינטובציה בחדר מיון תועדו שיעורים גבוהים יותר של תמותה באשפוז (5.0% לעומת 0.5%, p<0.001), אשפוז ביחידת טיפול נמרץ (63.1% לעומת 28.9%, p<0.001) ודרישה גדולה יותר למנות דם בחדר מיון (49.8% לעומת 15.0%, p<0.001), בהשוואה לאלו בהם הפרוצדורה בוצעה בחדר ניתוח.
לאחר תקנון לערפלנים, אינטובציה בחדר מיון נקשרה בקשר מובהק סטטיסטית עם סיכון מוגבר לתמותה (יחס סיכויים מתוקן של 5.01, P=0.006). במדגם מותאם, תועדה מגמה של סיכון מוגבר לתמותה בחולים שעברו אינטובציה בחדר מיון (8.0% לעומת 2.9%; יחס סיכויים מתוקן של 3.10, p=0.065).
מבין החולים שעברו אינטובציה בחדר מיון, 44.1% אושפזו במשך 14 ימים ומעלה, בעוד ש-19.6% מאלו שעברו אינטובציה בחדר ניתוח אושפזו לתקופה זו (p<0.001).
בכלל המדגם, אינטובציה בחדר מיון לוותה בסיכון מוגבר לאשפוז ביחידת טיפול נמרץ (יחס סיכויים מתוקן של 3.17, P<0.001) וצורך גדול יותר בקבלת מוצרי דם (יחס סיכויים מתוקן של 4.81, p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהעדפת החייאה באמצעות מוצרי דם לשיפור הפיזיולוגיה של החולים לפני התקדמות לאינטובציה, לצמד צמצום העיכוב בקבלת טיפול דפיניטיבי בחדר מיון. ניהול דרכי אוויר, בפרט בחדר מיון, יבוצע מיידית רק במקרים בהם ישנה התוויה ברורה ובמידת האפשר, לאחר שיפור המצב הפיזיולוגי של החולים.
Am J Emerg Medicine, June 14, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!