Step-Down Management of Gastroesophageal Reflux Disease . JOHN M. INADOMI, ROULA JAMAL, GLEN H. MURATA, RICHARD M. HOFFMAN, LAURENCE A. LAVEZO, JUSTINA M. VIGIL, KATHLEEN M. SWANSON, and AMNON SONNENBERG. Gastroenterology 2001 121: 1095-1100
רקע
רפלוקס קיבה ושט מהווה בעיה שכיחה והטיפול בה גורם לעומס כלכלי ניכר על רשויות הרפואה.
קיימות מספר גישות טיפוליות אפשריות:
א) הליכה מן הקל אל הכבד כאשר בתחילה ניתן טיפול פחות יעיל כמו סותרי חומצה ובהדרגה מוסיפים תרופות יעילות יותר עד למתן מקסימלי של חוסמי משאבת מימן (PPI).
ב) מתן ראשוני של התרופה היעילה ביותר, במקרה זה PPI ולאחר השגת תגובה, ירידה למינונים נמוכים או תרופות זולות יותר לצורך אחזקה.
עבודות קודמות הראו כי הגישה השנייה יעילה ועדיפה מבחינה כלכלית.
מטרה
מטרת העבודה הנוכחית הייתה להעריך באופן פרוספקטיבי את יעילות השיטה של ירידה-הדרגתית בחולים עם רפלוקס ללא סיבוכים
נבדקים ושיטות
נבדקים עם רפלוקס אשר הגיבו לטיפול ב- PPI נכללו במחקר. לאחר איסוף נתונים דמוגרפיים ובדיקת איכות חיים בוצעה הפסקה הדרגתית של ה-PPI. נבדקה חזרת הופעת התסמינים שהצריכה החזרת PPI . כמו כן נבדקה רמת החיים ועלות הטיפול.
תוצאות
71/73 נבדקים שנכללו במחקר השלימו אותו במלואו. 41/51 נבדקים (58%), היו אסימפטומטיים ללא PPI לאחר שנת מעקב. 24/71 (34%), נזקקו לחוסמי היסטמין 2 , 5/71 (7%) לתרופות פרוקינטיות ו- 1% לשילוב של התרופות. 11/71 (15%) היו ללא כל טיפול תרופתי. איכות החיים לא השתנתה אולם עלות הטיפול ירדה ב- 37%. ניתוח רב-משתני הראה כי גיל צעיר וסימפטום שליט של צרבת ניבאו צורך ב- PPI.
תמונה 1:
שיעור המטופלים עם PPI למשך שנה.
תמונה 2:
התפלגות הטיפול שניתן למטופלים בתום שנה מתחילת המחקר. ניתן לראות בבירור כי 42% נזקקו בסופו של דבר להמשיך ב- PPI, אך הרוב המשיכו בטיפולים אחרים כמפורט.
מסקנות
מדיניות של ירידה הדרגתית בטיפול בחולי רפלוקס קיבה-ושט יעילה וניתנת ליישום בכ- 60% מהחולים הסובלים מבעיה זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!