הענות הנה התנהגות המתבגר בטיפול העצמי, פעולות המתבגר, אחריות, שיתוף פעולה עם המטפלים ומחויבות לטיפול עצמי. בקרב מתבגרים החולים באסטמה נמצאה עליה מתמדת בשיעורי תחלואה ותמותה ( Moor & Kurnat, 1999). British Thoracic Association Study קובע כי תת טיפול היא הסיבה המשמעותית ביותר למוות מאסטמה. ניתן לשער כי אחת הסיבות לתת הטיפול באסטמה קשורה במידת הענות המטופלים לטיפול. מתוך 52664 חולי אסטמה שמלאו שאלון רק 55% דווחו שהם ממלאים אחר ההוראות הרפואיות בנטילת תרופות באופן מדויק (1998, (Conway. בנוסף מצוין כי רופאים רבים חשים כי 55% של הענות לטיפול היינו ערך אופטימי ולטענתם התפלגות ההיענות לטיפול הנה: שליש מהייעוץ הרפואי מתקבל במדויק, שליש מהייעוץ הרפואי נדחה, ושליש מהייעוץ הרפואי ממולא באופן לא מדויק.
קיימות שתי צורות של חוסר היענות לטיפול: חוסר הענות מכוונת וחוסר הענות מוטעה.
חוסר היענות מכוונת משמעותה שהחולים בחרו לא למלא אחר הייעוץ הרפואי שניתן להם עקב מספר סיבות אפשריות: תפיסתם את המחלה שונה מתפיסת מקצועות הבריאות את המחלה, תחושה שהתרופות אינן מועילות או שהן מיותרות, או אי יכולת כספית לרכישת התרופות.
חוסר היענות מוטעה משמעותה שהחולים אינם יכולים או אינם מבינים כיצד להשתמש בתרופות או בציוד באופן נכון, או שאינם מבינים לאיזה שימוש ניתנת התרופה ומתי להשתמש בה. בחוסר היענות מסוג זה קל יותר להביא לשיפור, כיוון שכדי להגיע לשינוי יש צורך במתן ידע והסבר על התרופות והציוד בלבד.
Kyngas(1999) חקר היענות למשטר הטיפולי, ואת הגורמים הקשורים להיענות אצל מתבגרים חולי אסטמה. במחקר חולקו שאלונים בנושאים אלו ל- 300 מתבגרים חולי אסטמה, בפינלנד. ממצאי המחקר מראים כי ל- 42% מהנבדקים בלבד יש הענות מלאה למשטר הטיפולי. ההיענות הגבוה ביותר נמדדה בנטילת תרופות ובביקורים אצל רופאים. ההיענות הנמוכה ביותר נמדדה במניעת גורמים המזרזים התקף כמו: הימנעות ממאכלים, מבעלי חיים, גורמים מזהמים ועוד. הסיבה שניתנה לכך על ידי הנבדקים הייתה קושי בהתאמת חייהם למשטר הטיפולי. ההימנעות זו גורמת למתבגרים לשנות הרגלים בחיי היום יום, בנוסף גורמת לשונות בינם לבין קבוצת השווים. סיבות נוספות הקשורות לחוסר היענות לטיפול הן: חוסר הבנה ביחס למחלה ולטיפול, קשיים הנובעים מזמני לקיחת תרופות, תופעות לווי של הטיפול התרופתי, מחיר התרופות, גישה שלילית כלפי המכשור הטיפולי והתרופות, לחצים מצד קבוצת בני הגיל, משמעות אישית של בריאות וחולי אצל המתבגר, מוטיבציה טיפולית נמוכה, רקע סוציואקונומי נמוך, בעיות משפחתיות וחברתיות, משפחה מרובת ילדים. ככול שהמתבגר מתייחס למחלה כחלק מחייו עולה רמת היענותו לטיפול. עמדות חיוביות כלפי המחלה והטיפול, מוטיבציה גבוהה וקשר טוב בין המטפל למטופל מעלים היענות. ככול שהטיפול העצמי נתפס כאתגר להתמודדות כך עולה מידת ההיענות.
קיימים הבדלים בין המינים באופן הניהול של מחלה כרונית. Wiliams(2000) בדקה את הקשר בין מין המתבגר, לניהול אסטמה במהלך גיל ההתבגרות. במאמרה מצוין כי האופן בו מאחדים המתבגרים את מחלתם לתוך זהותם האישית והחברתית, משפיע על הדרך בה הם בוחרים לחיות עם המחלה כולל היענות למשטר הטיפולי. להשפעה חברתית ותרבותית תפקיד מרכזי בבחירה זו. המסלול הבלתי צפוי ובלתי בטוח של מחלה כרונית מאיים באופן מיוחד על גבריות דומיננטית המאופיינת על ידי: שליטה עצמית, עצמאות והסתמכות עצמית. מחלה נתפסת כחולשה וחוסר יכולת בתדמית הגברית הרואה חשיבות רבה בפיתוח היכולת הגופנית. האיום הגדול ביותר יכול להתרחש בגיל התבגרות. נשים לעומת זאת נתפסות לרוב כבעלות יכולת טובה יותר להסתגלות למחלה, תוך ניצול משאבים חברתיים למטרה זו. עקב ציפיות סטריאוטיפיות הרואות את הנשיות כסתגלנות ופסיביות. במחקר רוב הנערות איחדו את מחלתן לתוך זהותן החברתית. ביטויים לכך הם נכונות לשוחח על מצבן עם אנשים, ומוכנות לטפל בעצמן במקומות ציבוריים. לעומת זאת רוב הנערים השתדלו להקטין או להעלים עד כמה שניתן את חלק המחלה בחייהם. ביטויים לכך הם חוסר נכונות לשוחח על מצבם בפומפיי ואף לא עם חברים קרובים. שמירה על כך שהמשטר הטיפולי לא ייכלל בחיי החברה שלהם. כתוצאה מכך המצב הכרוני לא נתפס כחלק מזהותם החברתית. בנוסף בנות הקדישו מחשבה ודאגה ביחס למחלתן בעוד שהנערים ניסו להתעלם ממחלתם ולהקדיש לה כמה שפחות מחשבה. סימני מחלה נתפסו על ידם כמעוררים סטיגמה. הנערות שרואיינו קישרו את השליטה באסטמה לנטילה נכונה של טיפול תרופתי מונע. לקבלת המחלה יכולה להיות גם השפעה שלילית על הנערות המתבטאת בהנמכת ציפיות מעצמן, למשל בתחום של פעילות גופנית. בניגוד לכך הנערים תפסו עצמם כמחלימים מהמחלה ואי לכך לא נזקקו לדעתם לטיפול תרופתי מונע, על אף שהוגדרו על ידי רופאיהם כחולים באסטמה בחומרה בינונית עד קשה הכרוכה באשפוזים. הטיפול במחלה נתפס על ידי הנערים כטיפול במחלה אפיזודית חריפה יותר מאשר כרונית. דגש רב יותר הושם על ידם על שליטה על זהותם האישית חברתית כ"זכרים בריאים ונורמאלים" מאשר על השליטה באירועים התקפיים פוטנציאלים של אסטמה. הנערים הקפידו לבצע פעילויות ספורט תוך אמונה כי עיסוק זה משפיע לחיוב על בריאותם ונותן להם מידה של שליטה במצבם. בניגוד לכך רוב הנערות עסקו בספורט ופעילות גופנית באופן מועט, והתקשו לשמור על תזונה מתאימה למצבן.

ביבליוגרפיה

Conway, A.(1998). Adherence and Compliance in the management of asthma: 1.
British journal of Nursing, 7(21), 1313-1315.

Kyngas, H. (1999). Compliance of adolescents with asthma
Nursing and Health Science, 1(3), 195-202.

Moore, M.C., & Kurnat, L.E. (1999). The impact of a chronic condition on the
families of children with asthma. Pediatric Nursing, 25(3), 288-293.

Williams, C. (2000). Doing health, doing gender: teenagers diabetes and asthma
Social Science & Medicine, 50, 387-396.