בחולים לאחר אוטם לבבי חד, נפח גדול יותר של רקמת שומן אפיקרדיאלי מלווה בעליה בהיקף הנזק לשריר הלב לאחר אוטם לבבי, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-European Association of Cardiovascular Imaging.
במסגרת המחקר הפרוספקטיבי, רב-מרכזי, החקורים בחנו את הקשר בין נפח רקמת שומן אפיקרדיאלי ובין חומרת הנזק לשריר הלב לאחר אוטם לבבי חד. מדגם המחקר כלל 1,168 חולים שעברו בדיקת MRI של הלב בתוך עשרה ימים מהתערבות כלילית מילעורית בשל אוטם לבבי חד. החולים סווגו לרבעונים על-בסיס נפח רקמת שומן אפיקרדיאלי.
מהנתונים עולה כי נפח גדול יותר של רקמת שומן אפיקרדיאלי נקשר באופן בלתי-תלוי עם עליה בגודל האוטם הלבבי (P=0.032) ועליה בהיקף השטח בסיכון (p=0.18), אך עם חסימה מיקרווסקולארית קלה יותר (p=0.012).
החוקרים לא זיהו הבדלים במקטע הפליטה של חדר שמאל בין חולים עם נפח גדול יותר וקטן יותר של רקמת שומן אפיקרדיאלי.
חולים ברבעון העליון של נפח רקמת שומן אפיקרדיאלי היו מבוגרים יותר מאלו ברבעונים התחתונים (66 לעומת 63 שנים, p=0.002) ועם מדד מסת גוף גדול יותר (28.9 לעומת 27.4, p=0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי אוטם לבבי מתפתח בשלב מאוחר יותר במהלך מחלת עורקים כלילית וייתכן כי ניתן יהיה להתערב מוקדם יותר במידה והחולים בסיכון יזוהו על-בסיס נפח רקמת שומן אפיקרדיאלי.
מתוך כנס ה-EACVI
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!