מחקר חדש שהוצג במפגש השנתי של האגודה האירופית לאונקולוגיה רפואית (ESMO) 2022 ופורסם ב-Annals of Oncology, מדגיש את חשיבות תזמון הטיפול האימונותרפי במלנומה הניתנת לכריתה, אשר עשוי לגרום לירידה משמעותית בשיעור ההישנות של המחלה. התוצאות מניסוי SWOG S1801, הראו שלמטופלים עם מלנומה בסיכון גבוה שקיבלו pembrolizumab לפני ואחרי הניתוח, היה זמן הישרדות ללא אירועים ארוך משמעותית מאשר חולים שקיבלו pembrolizumab לאחר הניתוח בלבד, כאשר במעקב חציוני של כמעט 15 חודשים, היה שיעור נמוך ב-42% של הישנות או מוות.
הניסוי הקליני S1801 כלל 345 משתתפים עם מלנומה בשלב IIIB עד שלב IV שנחשבת כניתנת לכריתה. הקבוצה חולקה באקראי לניתוח ואחריו 18 מנות של pembrolizumab 200 מ”ג כל 3 שבועות בסך כולל של 18 מנות או טיפול ניאו-אדג’ובנטי עם pembrolizumab 200 מ”ג (3 מנות) ואחריו 15 מנות של pembrolizumab אדג’ובנטי. התוצא העיקרי היה הישרדות ללא אירועים (EFS), המוגדרת כזמן מרגע ההקצאה האקראית להופעת אחד מהבאים: התקדמות המחלה או רעילות שהביאה לאי ביצוע ניתוח, אי התחלת טיפול משלים בתוך 84 ימים מהניתוח, הישנות לאחר ניתוח, או מוות מכל סיבה שהיא.
במעקב חציוני של 14.7 חודשים, EFS היה גבוה יותר באופן מובהק עבור מטופלים בקבוצת הניאו-אדג’ובנטיים בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול אדג’ובנטי בלבד (HR, 0.58; P=0.004). בנוסף, בסך הכל 36 משתתפים מתו בקבוצות הניאו-אדג’ובנטיות והאדג’ובנטיות (14 ו-22 חולים, באקסטרפולציה ליחס סיכון של 0.63; P = .091).
שיעורי תופעות הלוואי היו דומים בשתי הקבוצות, ו- pembrolizumabניאו-אדג’ובנטי לא הביא לעלייה בתופעות הלוואי הקשורות לניתוח. בקבוצה הניאו-אדג’ובנטית, 28 חולים (21%) עם דוחות פתולוגיים שהוגשו צוינו כבעלי תגובה פתולוגית מלאה בסקירה מקומית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!