מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-American Society of Retina Specialists עולה כי חולים רבים עם אבחנה חדשה של ניוון מקולארי גילי (Age-related Macular Degeneration) רטוב מקבלים טיפול לא-מספק כנגד המחלה העינית ובסיכון מוגבר לאובדן ראיה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות התועלת המוכחת של טיפול במעכבי VEGF כנגד ניוון מקולארי גילי רטוב, האתגרים הכרוכים בטיפול במחלה עשויים להשפיע על התוצאות בחולים אלו.
במטרה להבין טוב יותר את הקשר בין דפוסי הטיפול ותוצאות המחלה, החוקרים בחנו את הנתונים ממאגר IRIS Registry, הכולל עיניים שלא טופלו בעבר עם אבחנה חדשה של ניוון מקולארי גילי רטוב בין 2013 ו-2019 וחדות ראיה מתוקנת טובה ביותר של לפחות 20/400. החולים קיבלו טיפול במעכבי VEGF בתוך שלושה חודשים מהאבחנה והיו במעקב לאורך שנה אחת. העיניים סווגו ככאלו שלא טופלו באופן מספק במידה וניתנו פחות משבע זריקות מעכבי VEGF לאורך השנה.
מבין 184,258 עיניים שנכללו במחקר, 74,562 (40.5%) לא טופלו באופן מספק ו-109,696 (59.5%) טופלו באופן הולם. מספר הזריקות הממוצע עמד על 4 באלו שלא טופלו באופן מספק ועל 8.9 באלו שטופלו באופן מספק במעכבי VEGF לאורך שנה אחת.
החוקרים מדווחים כי חולים אסיאתיים, שחורים וכן אלו עם ביטוח Medicaid ואלו שלא פנו למומחים למחלות רשתית, היו בעלי סיכוי נמוך יותר לקבל טיפול הולם כנגד ניוון מקולארי גילי רטוב (p<0.001 בכל המקרים).
בעיניים להן ניתן טיפול מספק השינוי הממוצע בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר מתחילת המחקר היה טוב יותר, בהשוואה לעיניים בקבוצת הטיפול הלא-מספק כנגד ניוון מקולארי גילי רטוב (3.4 אותיות לעומת 0.1 אותיות, בהתאמה).
התועלת שתועדה מבחינת חדות הראיה הייתה גדולה יותר בחולים עם חדות ראיה מתוקנת גרועה יותר מלכתחילה. ממצאים אלו עשויים לסייע לרופאים לזהות פערים בטיפול בחולים עם ניוון מקולארי גילי, אשר מובילים לתוצאות טיפול תת-אופטימאליות.
מתוך כנס ה-American Society of Retina Specialists
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!