מאמר חדש שפורסם ב- JAMA Surgery הראה כי ניתוח שרוול קיבה (SG) ומעקף קיבה Roux-en-Y (RYGB) הובילו לירידה במשקל 10 שנים מאוחר יותר, והשווה בין ההליכים. לאחר 10 שנים, לא היו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין הפרוצדורות בהפוגה של סוכרת מסוג 2, דיסליפידמיה או דום נשימה חסימתי בשינה, אך הרמיסיה ביתר לחץ דם הייתה משמעותית יותר לאחר RYGB, והריפלוקס היה משמעותי יותר ב-SG. השכיחות המצטברת של Barrett’s esophagus הייתה דומה לאחר שני ההליכים (4%) ונמוכה באופן ניכר ממה שדווח בניסויים קודמים (14%-17%).
עד כה, התוצאות ארוכות הטווח מניסויים קליניים אקראיים של SG לפרוסקופי לעומת RYGB מוגבלות, ומחקרים עדכניים הראו שכיחות גבוהה של החמרה של GERD, דלקת הוושט ובארט, לאחר SG לפרוסקופי. החוקרים ניתחו נתונים של 10 שנים ממחקר SLEEVEPASS, שחילקו באקראי 240 חולים מבוגרים עם השמנת יתר חמורה ל-SG או RYGB בשלושה בתי חולים בפינלנד במהלך השנים 2008-2010. בתחילת המחקר, 121 חולים חולקו אקראית ל-SG ו-119 ל-RYGB. הגיל הממוצע היה 48 שנים, BMI ממוצע של 45.9 ק”ג/מ”ר, ו-70% היו נשים. שני חולים לא עברו את הניתוח, ובחלוף 10 שנים, 10 חולים מתו מסיבות שאינן קשורות לניתוח בריאטרי. 193 מתוך 288 החולים הנותרים (85%) השלימו את המעקב אחר ירידה במשקל ותוצאות תחלואה נלוות אחרות, ו-176 מתוך 228 (77%) עברו גסטרוסקופיה. התוצא העיקרי של המחקר היה אחוז ירידה במשקל (%EWL).
לאחר 10 שנים, החציון %EWL היה 43.5% לאחר SG לעומת 50.7% לאחר RYGB, עם טווח רחב עבור שני ההליכים (בערך 2%-110%). אומדן ממוצע %EWL היה 8.4% לטובת RYGB. לאחר SG ו-RYGB, לא היו הבדלים מובהקים סטטיסטית בהפוגה של סוכרת מסוג 2 (26% ו-33%, בהתאמה), דיסליפידמיה (19% ו-35%, בהתאמה), או דום נשימה חסימתי בשינה (16% ו-31%, בהתאמה) . הפוגה של יתר לחץ דם הייתה עדיפה לאחר RYGB (8% לעומת 24%; P = 0.04). לעומת זאת, דלקת הוושט הייתה שכיחה יותר לאחר SG (31% לעומת 7%; P < .001).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!