במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בלתי-תלוי בין מחלת כיב פפטי ובין סיכון מוגבר לשברי ירך.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים דיווחו כי טיפול במעכבי תעלות מימן עשוי להעלות את הסיכון לשברים; עם זאת, קיים סיכוי להטיה מאחר ומחלת בי פפטי הינה אחת ההתוויות לטיפול במעכבי תעלות מימן, העלולים להשפיע על בריאות השלד.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה שהתבסס על נתוני מאגר THIN (The Health Improvement Network) בבריטניה, הכולל מידע אודות אבחנות ומרשמים לטיפול תרופתי. הם התאימו עד חמישה מטופלים ללא מחלת כיב פפטי (138,265 משתתפים) לכל חולה עם מחלת כיב פפטי (27,653 חולים) לפי גיל, מין ומדד מסת גוף.
ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין מחלת כיב פפטי ובין שברי ירך. החוקרים חזרו על ניתוח הנתונים בקרב חולים עם היארעות מחלת כיב פפטי וריפלוקס קיבה-וושט (27,160 חולים), מחלה נוספת עם התוויה דומה לטיפול במעכבי תעלות מימן.
לאורך מעקב ממוצע של 5.6 שנים, שברי ירך תועדו ב-589 חולים עם מחלת כיב פפטי ו-2,015 משתתפים ללא מחלת כיב פפטי (3.8 לעומת 2.6 מקרים ל-1,000 שנות-אדם), עם יחס סיכון מתוקן של 1.44 (רווח בר-סמך 95% של 1.31-1.58). הקשר נותר בתתי קבוצות שחולקו לפי מין וגיל.
מהנתונים עולה כי הסיכון לשברי ירך היה גם גבוה יותר באלו עם מחלת כיב פפטי, בהשוואה לאלו עם ריפלוקס קיבה-וושט (3.8 לעומת 2.4 מקרים ל-1,000 שנות-אדם; יחס סיכון מתוקן של 1.65, רווח בר-סמך 95% של 1.45-1.70).
ממצאי מחקר העוקבה מעידים כי לאחר תקנון לתרופות להפחתת רמות חומצה בדם וגורמי סיכון אפשריים אחרים, קיים קשר בלתי-תלוי בין מחלת כיב פפטי ובין סיכון מוגבר לשברי ירך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!