ממחקר חדש עולה כי בחולים עם מחלת עורקים כליליים, קיימים הבדלים בתוצאות הלבביות והנוירו-קוגניטיביות לאחר ניתוח מעקפים כליליים, ללא משאבת לב-ריאה, בהשוואה לתוצאות לאחר צנתור כלילי, עם תוצאות טובות יותר בטווח הארוך לאחר ניתוח מעקפים כליליים, ללא משאבת לב-ריאה.
מטרת המחקר היתה להעריך את התוצאות הלבביות והנוירו-קוגניטיביות לאחר ניתוח מעקפים כליליים, ללא משאבת לב-ריאה, בהשוואה לתוצאות לאחר צנתור כלילי. ההשערה היתה כי ניתוח מעקפים כליליים, ללא משאבת לב-ריאה, מלווה בתוצאות לבביות ונוירו-קוגניטיביות טובות יותר בטווח הארוך.
מדגם המחקר כלל חולים עם מחלת עורקים כליליים, שחולקו באקראי לניתוח מעקפים כליליים, ללא משאבת לב-ריאה (n=142), או לצנתור כלילי עם הכנסת תומכני מתכת ערומים (n=138).
החוקרים לא מצאו הבדלים במאפיינים הבסיסיים בין הקבוצות. בקבוצת החולים שעברו ניתוח מעקפים כליליים, גיל המשתתפים הממוצע עמד על 59 שנים, 28% היו נשים, 7% עם היסטוריה של שבץ או TIA (Transient Ischemic Attack), ב-74% מהחולים תועדה מחלה בכלי-דם כלילי אחד וב-79% מקטע הפליטה היה תקין.
היעד הלבבי העיקרי לאחר 7.5 שנים תמותה, אוטם לבבי, שבץ, או רה-וסקולריזציה חוזרת תועד ב-31.0% מהחולים לאחר ניתוח מעקפים כליליים, ללא משאבת לב-ריאה, זאת בהשוואה לשיעור של 39.0% בקבוצת החולים לאחר צנתור כלילי (p=0.12). שיעור מקרי התמותה, אוטם לבבי, או שבץ, עמד על 19.7% לעומת 17.4% (p=0.62). שיעורי התמותה עמדו על 13.4% לעומת 8.7% (p=0.21), שיעור האוטמים הלבביים עמד על 5.6% לעומת 8.0% (p=0.44), שיעורי אירועי השבץ עמד על 0.7% בשתי הקבוצות, והצורך ברה-וסקולריזציה חוזרת עמד על 11.3% לעומת 21.7% (p=0.02), בהתאמה.
בדיקות נוירו-קוגניטיביות נערכו בתת-קבוצה של 200 חולים. בשבעה תחומים קוגניטיביים נמצאה עדיפות לניתוח מעקפים כליליים, ללא משאבת לב-ריאה, בהשוואה לצנתור כלילי (p<0.01).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם מחלת עורקים כליליים, יש הבדלים בתוצאות הלבביות והנוירו-קוגניטיביות לאחר ניתוח מעקפים כליליים, בהשוואה לתוצאות לאחר צנתור כלילי. שיעורי היעד הלבבי המשולב היו דומים; עם זאת, רה-וסקולריזציה חוזרת היתה נפוצה יותר בקבוצת צנתור כלילי. התוצאות הקוגניטיביות בטווח הארוך היו טובות יותר לאחר ניתוח מעקפים כליליים, בהשוואה לתוצאות לאחר צנתור כלילי.
החוקרים מדגישים כי יש להתייחס לתוצאות בזהירות ממספר סיבות: 1) גודל מדגם קטן; 2) העדר שימוש בתומכנים משחררי-תרופה, שייתכן והפחיתו את הצורך בפרוצדורות חוזרות בחולים לאחר צנתור כלילי; 3) חלק גדול יותר מהחולים לאחר צנתור כלילי לא עברו בדיקות נוירו-קוגניטיביות (25% לעומת 13%); 4) לא נערכו בדיקות להערכת התפקוד הנוירו-קוגניטיבי בתחילת המחקר; 5) הממצאים עומדים בניגוד לתוצאות מחקר ROOBY, שהיה גדול יותר, ומצא תוצאות דומות לאחר ניתוח מעקפים עם ובלי משאבת לב-ריאה.
מתוך כנס AHA 2009
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!