מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Internal Medicine עולה כי הפרוגנוזה בטווח הארוך של חולים עם מחלת כליות על-רקע לופוס (Lupus Nephritis) תחת טיפול תוך-ורידי ב-Cyclophosphamide משתנה בהתאם למהלך המחלה.
חולים עם מחלת כליות על-רקע לופוס המקבלים טיפול תוך-ורידי ב- Cyclophosphamideחולקו בהתאם למהלך הקליני שלהם, והחוקרים העריכו את הפרוגנוזה בטווח הארוך.
מדגם המחקר כלל 67 חולים עם מחלת כליות על-רקע לופוס, שחולקו לקבוצות הבאות: קבוצה א: חולים עם מחלת כליות חדשה, קבוצה ב: חולים עם הישנות מחלת כליות, קבוצה ג: חולים עם מחלת כליות כחלק מהתסמינים הקליניים העיקריים. טיפול תוך-ורידי ב- Cyclophosphamide (500 מ”ג או 750 מ”ג) ניתן כל חודש, וניתן למשך חודשיים ועד למעלה משישה חודשים.
שיעורי ההפוגה עמדו על 78%; בקבוצה א תועדו שיעורי הפוגה גבוהים יותר משמעותית, בהשוואה ליתר הקבוצות. למרות שמרבית המשתתפים במחקר נכנסו להפוגה בטווח הארוך, בחלק מהחולים בקבוצה ב תועדו שיעורי הפוגה נמוכים.
באשר לסך המינון שניתן, לא זוהה קשר בינו ובין הפרוגנוזה; לא נדרש טיפול במינון גבוה, בעיקר בחולים בקבוצה א. מצד שני, שילוב טיפול תוך-ורידי בסטרואידים עם טיפול תוך-ורידי ב- Cyclophosphamide לווה בשיעורי הפוגה מוגברים בקבוצה א. עם זאת, הטיפול המשולב לא היה קשור לשמירה על הפוגה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הפרוגנוזה ארוכת הטווח של טיפול תוך-ורידי ב- Cyclophosphamide משתנה בהתאם למהלך הקליני של החולה. בנוסף, הם מציינים כי התוצאות שונות מאלו שפורסמו ממדינות אחרות. לפיכך, הם ממליצים לקחת בחשבון את המהלך הקליני והגזע של החולים, בעיקר כאשר מדובר בחולים יפנים.
Intern Med. 2010;49(9):823-8.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!