מאת ד”ר בן פודה שקד
במחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון JACC: Cardiovascular Interventions מדווחים החוקרים על ניסיונם הקליני של שש שנים בהן עשו שימוש בלתי מוגבל בתומכנים משחררי Sirolimus ((Sirolimus-eluting stents, SES או בתומכנים משחררי-Paclitaxel (Paclitaxel-eluting stents, PES) בהשוואה לתומכנים שאינם משחחרי תרופה (Bare-metal stents, BMS) בקרב חולים עוקבים אשר עברו צנתור כלילי (Percutaneous coronary intervention, PCI).
החוקרים עשו שימוש במאגר ה-Rapamycin-Eluting Stent Evaluated At Rotterdam Cardiology Hospital (RESEARCH) ובמאגר ה-Taxus-Stent Evaluated At Rotterdam Cardiology Hospital (T-SEARCH) על מנת לזהות שלוש עוקבות של חולים העוברים PCI, בכל אחת מהן נעשה שימוש באחד משלושת סוגי התומכנים האמורים. בעוקבות אלו נכללו 450 חולים אשר בהם הושתל תומכן BMS, 508 חולים בהם הושתל תומכן מסוג SES ו-576 חולים בהם הושתל תומכן מסוג PES.
החוקרים בחנו את הנבדקים באופן סיסטמטי בחיפוש אחר היארעות של אירועי Major adverse cardiac events (MACE), ומצאו כי תרומבוזיס מאוחר מאוד של התומכן היה שכיח יותר בקרב חולים מקבוצת ה-SES וה-PES בהשוואה לחולים מקבוצת ה-BMS (2.4%, 0.9% ו-0.4%, בהתאמה; p=0.02), ואולם הם מציינים כי לא נצפו הבדלים משמעותיים בין סוגי התומכנים ביחס לשיעור התמותה הכוללת והתוצא המשולב של תמותה כוללת ואוטם לבבי בתום 6 שנות המעקב.
בנוסף, מדווחים החוקרים כי 69 מבין חולי ה-SES (14%) ו-72 מבין חולי ה-PES (14%) השיגו רה-וסקולאריזציה של כלי המטרה, בהשוואה ל-79 מבין חולי ה-BMS (18%; p=0.02), הבדל אשר נותר מובהק לאחר תקנון לערפלנים אפשריים.
הכנסת תומכן מסוג DES הייתה קשורה בהיארעות נמוכה יותר של TVR ו-MACE בהשוואה להכנסת תומכן מתכת שאינו משחרר תרופה (HR, 0.65; 95% CI = 0.49-0.86; p=0.003 לעומת HR, 0.79; 95% CI = 0.65-0.97; p=0.02).
לבסוף, מציינים החוקרים כי היארעות ה-MACE הייתה נמוכה יותר בקרב החולים בהם הוחדר תומכן המשחרר Sirolimus או Paclitaxel (30% בכל אחת משתי העוקבות) בהשוואה לאלו בהם הוחדר BMS (34%), אם כי לדבריהם ממצא זה היה בעל משמעות גבולית בלבד.
החוקרים מסכמים כי על סמך עוקבות אלו, נראה כי השימוש הבלתי-מוגבל בשני התומכנים משחררי התרופה שנבדקו הביא ליתרון מתמשך בהורדת שיעור ה-TVR, ובמידה פחותה מכך בהורדת שיעור ה-MACE, בהשוואה לחולים בהם הוחדר תומכן מתכת שאינו משחרר תרופה בתום שש שנות מעקב. לטענתם, השימוש בשני תומכנים אלו היה בטוח ויעיל באותה המידה בטיפול בנגעים כליליים.
JACC: Cardiovascular Interventions 2010
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!