מתוצאות מחקר ארוך-טווח חדש עולה כי טיפול ב- Saxagliptin (אונגלייזה) מביא לירידה בריכוז HbA1c וריכוז סוכר בצום, שהייתה דומה לזו שתועדה עם Glipizide (גלוקורייט) ממשפחת סולפונילאוריאה, כאשר שתי התרופות ניתנו בנוסף למטפורמין, אך עם סיכון נמוך יותר להיפוגליקמיה וירידה גדולה יותר במשקל בחולים עם סוכרת מסוג 2.
במחקר הרב-מרכזי, אקראי, כפל-סמיות, החוקרים ערכו השוואה בין Saxagliptin ובין Glipizide, בשילוב עם מטפורמין, במבוגרים עם סוכרת מסוג 2. למשתתפים רמות HbA1c בטווח 6.5%-10% (ממוצע של 7.7%) ונטלו מטפורמין במינון של לפחות 1,500 מ”ג ביום. החולים טופלו במשך שנתיים, ו-312 (36%) השלימו את המחקר.
שני הטיפולים נסבלו היטב, כאשר 67% מהמטופלים ב- Saxagliptin ו-73% מהמטופלים ב-Glipizide פיתחו תופעת לוואי אחת, לפחות. רק כ-5% מהחולים בכל קבוצה הפסיקו את הטיפול בשל תופעות לוואי, כאשר הנפוצות בהן היו נזופרינגיטיס, זיהום בדרכי הנשימה העליונות, שלשולים, ברונכיטיס, כאבי גב ויתר לחץ דם.
לאחר שנתיים, בשתי הקבוצות תועדה ירידה דומה בריכוז HbA1c, עם ירידה ממוצעת מתוקנת של 0.4% בשתי הקבוצות. ירידה ממוצעת דומה תועדה בריכוז הסוכר בצום.
בהשוואה למטופלים ב-Glipizide, מספר נמוך יותר משמעותית של חולים בקבוצת Saxagliptin פיתחו תסמינים של היפוגליקמיה (3.5% לעומת 38.4%). היפוגליקמיה אובייקטיבית, שהוגדרה בנוכחות ריכוז סוכר מתחת ל-50 מ”ג לד”ל בבדיקת דם מהאצבע, הייתה פחות נפוצה עם Saxagliptin (0.0% לעומת 9.1%).
Saxagliptin הביא לירידה ממוצעת במשקל של 1.5 ק”ג במשקל, בהשוואה לעליה של 1.3 ק”ג במשקל עם Glipizide. כמו כן, עם הזמן תועדה עליה קטנה יותר בריכוז HbA1c עם Saxagliptin, בהשוואה ל-Glipizide.
היתרונות העיקריים של טיפול ב- Saxagliptin על-פני תרופות ממשפחת סולפונילאוריאה נובעים מההיארעות הנמוכה יותר משמעותית של היפוגליקמיה עם Saxagliptin וההבדל בירידה במשקל הגוף לטובת Saxagliptin.
המחקר מספק מענה לשאלות רבות אודות הטיפול באינקרטינים, ונראה כי מעכבי DPP-4 הינם כאן כדי להישאר. לאחר שהעלות של תרופות אלו תפחת, ההנחה היא כי תכשירים אלו יחליפו את התרופות ממשפחת סולפונילאוריאה.
מתוך הכנס השנתי ה-71 של ADA
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!