במאמר חדש שפורסם במהדורת דצמבר של כתב העת Pediatrics כותבים חוקרים כי תת-לחץ דם עורקי בפגים ללא PDA (Patent Ductus Arteriosus) אינו בהכרח דורש טיפול.
הרחבת נפח ומתן דופמין לא הביאו לשינוי במדדי rSCO2 (Regional Cerebral Oxygen Saturation) או ב-cFTOE (Fractional Tissue Oxygen Extraction) בתינוקות אלו עם לחצי דם נמוכים, בהשוואה לפגים בקבוצת הביקורת.
החוקרים מסבירים כי קיים קשר בין לחץ דם נמוך ובין נזק מוחי בפגים, אם כי עדיין לא ברור אם מדובר בקשר סיבתי. הם מציינים כי מרבית הנאונטולוגים מגדירים תת לחץ דם בפגים בנוכחות לחץ דם עורקי ממוצע נמוך מגיל ההיריון של התינוק (בשבועות). טיפול קו-ראשון כולל הרחבת נפח, לאחריו מתן חומרים יונוטרופיים במידה והמטופל אינו מגיב היטב.
במטרה לבחון אם טיפול בתת לחץ דם אכן מביא לשיפור החמצון המוחי, החוקרים ערכו השוואה בין 71 תינוקות עם תת לחץ דם, שנולדו לפני השלמת 32 שבועות הריון, ל-71 ביקורות ללא תת לחץ דם. 33 מהפגים עם תת לחץ דם טופלו במרחיבי נפח בלבד; יתר 38 הפגים טופלו בדופמין. ב-20 תינוקות העלו החוקרים את מינון הדופמין מ-5 ל-7.5 או 10 מיקרוגרם לק”ג לדקה.
התינוקות עם לחצי דם נמוכים היו פרט לכך יציבים המודינאמית ומטבולית, עם קצב לב תקין, מילוי קפילארי וערכי pH תקינים.
מבדיקת NIRS (Near-Infrared Spectroscopy) לפני ואחרי הטיפול עלה כי 30 דקות לאחר הרחבת נפח, חציון קצב הלב עלה, אך לא נרשם שינוי בלחץ הדם העורקי הממוצע, או במדדי rSCO2 או cFTOE.
שישים דקות לאחר מנת הדופמין הראשונה, חציון קצב הלב עלה מ-144 ל-149 פעימות לדקה (p<0.05), ולחץ הדם העורקי הממוצע עלה מ-28 ל-33 מ”מ כספית (p<0.001). החמצון המוחי עלה מעט, מ-63% ל-66% (p<0.05), בזמן שמיצוי החמצן קטן מעט, מ-0.33 ל-0.31 (p<0.05).
עם זאת, לא נרשם הבדל משמעותי בין חמצון מוחי או מיצוי חמצן בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת, בין אם לפני או אחרי הטיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי קיים ספק באשר לשאלה אם העלייה הקלה הנ”ל בחמצון המוחי הינה בעלת משמעות קלינית בתינוקות שפרט לכך יציבים המודינאמית. הם משערים כי הערכת החמצון המוחי באמצעות NIRS עשויה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות בפגים ללא PDA, 1-3 ימים לאחר הלידה, עם תת לחץ-דם וללא סימנים להפרעה בזילוח הסיסטמי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!