ע”פ מימצאי מחקר המתפרסם ב-Vasc Health Risk Manag הוספת vildagliptin (גלבוס) 50 מ”ג פעם ביום לחולי סוכרת המטופלים באינסולין והסובלים מהפרעות חמורות בתפקוד הכלייתי, הייתה יעילה מבחינת הפחתת המוגלובין A1C ובטוחה מבחינת סיכון להיפוגליקמיות.
מטרת המחקר הייתה להעריך את היעילות של וילדגליפטין 50 מ”ג פעם ביום במטופלים עם הפרעה כלייתית חמורה (שהוגדרה כ-gGFR נמוך מ-30 מ”ל/דקה/1.73 בריבוע), וסוכרת סוג 2 ממושכת שאינה נשלטת היטב תחת טיפול באינסולין, המוגדרת כאוכלוסיה קשה לטיפול עם חלופות טיפוליות מוגבלות ורגישות גבוהה להיפוגליקמיה.
בוצע ניתוח נתונים בדיעבד של מחקר רנודמלי, כפול סמיות, עם קבוצות מקבילות שנמשך 24 שבועות שבו נעשתה השוואה של היעילות והבטיחות של וילדגליפטין 50 מ”ג פעם ביום לפלצבו במטופלים עם סוכרת סוג 2 והפרעה בינונית עד חמורה בתפקודי כליה.
המידע הנוכחי התקבל מ-178 מטופלים עם הפרעה חמורה בתפקודי כליה (שרמת הבסיס של ה-eGFR שלהן הייתה 21 מ”ל/דקה/1.73 בריבוע) אשר חולקו באופן אקראי לוילדגליפטין או פלצבו, כשכולם היו תחת טיפול באינסולין (בלבד או בשילוב עם תרופה פומית נגד סוכרת), והיו חולים זמן ממושך בסוכרת (ממוצע משך המחלה היה 19 שנים).
נמצא שהטיפול הממשולב של וילדגליפטין עם אינסולין השינוי הממוצע המתואם בהמוגלובין A1C בהשוואה לבסיס (שהיה 7.7%+ 0.1%) היה % 0.9- (+0.4%) , וההבדל בין קבוצת הוילדגליפטין לפלצבו היה 0.6%- (+0.2%) , עם רמת מובהקות של p<0.001 .
שיעור המטופלים שהשיג רמת המוגלובין A1C מתחת ל-7% היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת הוילדגליפטין (45% לעומת 22.8% בפלצבו, p=0.008 ).
כאשר הוספו לאינסולין, וילדגליפטין והפלצבו היו עם פרופיל דומה מבחינת היפוגליקמיות, וכן לא הייתה גם עלייה במשקל. שני הטיפולים היו נסבלים היטב באופן דומה, עם שיעור דומה של תופעות לוואי, תופעות לוואי חמורות ותמותה.
מסקנת החוקרים היא כי הוספת וילדגליפטין יומי במינון של 50 מ”ג לאינסולין בחולי סוכרת ממושכת מסוג 2 המטופלים באינסולין והסובלים גם מהפרעות חמורות בתפקודי כליה גורמת לשיפור באיזון הגליקמי, שיפור שהוא עקבי לדיווחים הקודמים על אוכלסיית מטופלים עם משך סוכרת קצר יותר ותפקודי כליה תקינים, וכן גם פרופיל היפוגליקמי דומה לזה של הטיפול בפלצבו.
לכן, החוקרים סבורים שוילדגליפטין הינה חלופת טיפול מתאימה למטופלים עם סוכרת מתקדמת מסוג 2 והפרעות בתפקודי כליה אשר זקוקים לטיפול באינסולין ומהווים אתגר טיפולי רציני בפרקטיקה הקלינית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!