מתוצאות מחקר חדש עולה כי בחולים עם מחלת כליות כרונית הנדרשים ל-PCI (Percutaneous Coronary Intervention), ביצוע CRRT (Continuous Renal Replacement Therapy) לפני ואחרי הפרוצדורה נמצא יעיל יותר במניעת הידרדרות נוספת בתפקוד הכלייתי ומלווה בשיפור התוצאות בטווח הארוך, בהשוואה לביצוע דיאליזה לאחר הפרוצדורה בלבד.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי PCI דורש מתן חומר ניגוד ועל-כן קיים סיכון לנפרופתיה על-רקע חומר ניגוד, העשויה להשפיע לרעה על תוצאות הטיפול בחולים. בחולים עם מחלת כליות כרונית קיים סיכון גבוה במיוחד לנפרופתיה על-רקע חומר ניגוד. במחקר הנוכחי, החוקרים בחנו את חשיבות CRRT לפני ואחרי הפרוצדורה, בהשוואה לדיאליזה רק לאחר PCI בחולים עם מחלת כליות כרונית.
מדגם המחקר כלל 46 חולים עם מחלת כליות כרונית (ריכוז קריאטינין ממוצע של מעל 2 מ”ג לד”ל) שהיו מיועדים ל-PCI: 21 חולקו לטיפול CRRT רק לאחר הפרוצדורה ו-25 חולקו לטיפולי CRRT לפני ואחרי הפרוצדורה. CRRT בוצע עם המופילטרציה (ריכוז קריאטינין נמוך מ-3 מ”ג לד”ל) או המודיאפילטרציה (ריכוז קריאטינין מעל 3 מ”ג לד”ל), שהחל 6-8 שעות לפני PCI ומיד לאחר הפרוצדורה למשך 18-24 שעות.
החוקרים תיעדו ירידה גדולה יותר בריכוז קריאטינין בקבוצת החולים שעברו טיפולי דיאליזה לפני ואחרי הפרוצדורה (2.4 לעומת 3.0 מ”ג לד”ל, P=0.002) בהשוואה לקבוצת החולים שעברו דיאליזה רק לאחר הפרוצדורה (2.6 לעומת 2.7 מ”ג לד”ל, p=0.667). לאחר חציון מעקב של 14.7 חודשים, החמרה במחלת כליות כרונית תועדה ב-3 חולים (12%) בקבוצת החולים שעברו דיאליזה לפני ואחרי הפרוצדורה וב-9 חולים (43%) שעברו דיאליזה רק לאחר הפרוצדורה (p=0.042).
מניתוח הנתונים לאחר 18 חודשים עלה כי שיעורי התמותה היו גבוהים יותר משמעותית בחולים שעברו טיפולי דיאליזה לפני ואחרי הפרוצדורה, בהשוואה לחולים שעברו דיאליזה רק לאחר הפרוצדורה (p=0.041), הבדל שהפך משמעותי עוד יותר במהלך תקופת המעקב כולה (p=0.026), עם עליה במקרי התמותה הקרדיווסקולארית (5 לעומת 0, בהתאמה).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה עדיפות לביצוע טיפולי דיאליזה לפני ואחרי פרוצדורת PCI בחולים עם מחלת כליות כרונית, בהשוואה לטיפולי דיאליזה לפני הפרוצדורה בלבד.
J Invasive Cardiol. 2013;25(2):80-84
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!