ע”פ מחקר חדש מה-Diabetes Obes Metab השילוב של sitagliptin (ג’נוביה) עם pioglitazone (אקטוס) משפר תפקוד תאי ביטא.
מטרת החוקרים הייתה לבחון את האפקט של סיטגליפטין ופיוגליטזון, בנפרד ובשילוב על תפקוד תאי אלפא וביטא במטופלים עם סוכרת סוג 2.
לאחר תקופה של 6 שבועות שבה המשתתפים ביצעו דיאטה ופעילות גופנית, 211 מטופלים עם רמות בסיס של המוגלובין A1C של בין 6.5%-9.0% ורמות סוכר בצום של 7.2-14.4 ממו”ל/ל (129.7 מ”ג/ד”ל עד 259.5 מ”ג/ד”ל) , חולקו המשתתפים ל-4 קבוצות מקבילות שוות: סיטגליפטין, פיוגליטזון, סיטגליפטין+פיוגליטזון, או פלצבו.
בתקופת הבסיס ולאחר 12 שבועות קיבלו המטופלים ארוחות מגוונות ואחריהן נעשו בדיקות דם למדידת רמות סוכר, אינסולין, c פפטיד, וגלוקגון .
לאחר 12 שבועות, השטח מתחת לעקומה של 5 שעות ריכוז סוכר (AUC) פחת בכל שלושת הטיפולים בהשוואה לפלציבו. ה-AUC ל-5 שעות של רמות האינסולין עלה עם סיטגליפטין בהשוואה לכל שאר הטיפולים, והיה גבוה יותר בשילוב של סיטגליפטין+פיוגליטזון בהשוואה לפיוגליטזון .
ה-AUC של 3 שעות ריכוז גלוקגון פחת בסיטגליפטין בהשוואה לפלצבו, ופחת בשילוב של סיטגליפטין+פיוגליטזון בהשוואה לפיוגליטזון או פלצבו.
מדד תגובת תאי ביטא לריכוזי הסוכר, ה- Φs , עלה בטיפולים המונותרפיים בהשוואה לפלצבו, והיה גדול יותר בקבוצת הסיטגליפטין+פיוגליטזון בהשוואה לטיפולים המונותרפיים.
מדד ה-ISI , אשר מודד את הרגישות לאינסולין, השתפר עם פיוגליטזון וסיטגליפטין+פיוגליטזון בהשוואה לפלציבו.
אינדקס הדיספוזיציה המודד את הקשרים בין תפקוד תאי ביטא ורגישות לאינסולין השתפר בכל הטיפולים האקטיביים בהשוואה לפלציבו.
החוקרים מסכמים כי סיטגליפטין ופיוגליטזון משפרים תפקוד תאי ביטא (ע”י העלאת ה-Φs לאחר ארוחות) וסיטגליפטין שיפר תפקוד תאי אלפא (ע”י הפחתת רמות גלוקגון לאחר הארוחה) לאחר 12 שבועות במטופלים עם סוכרת סוג 2. הם מדגישים כי כתוצאה מהשילוב המשלים של שני מנגנוני הטיפול מושגת ירידה גדולה יותר ברמות הסוכר לאחר הארוחות בהשוואה לטיפול מונותרפי בכל אחת מהתרופות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!