בכתב העת BMC Musculoskeltal Disorders מדווחים חוקרים כי לאור ממצאי מחקר חדש, הם אינם תומכים בביצוע ניתוח ורטברופלסטיה בלבד במקרים של שברי חוליות על-רקע טראומה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול בשברים טראומטיים בחולי אוסטיאופורוזיס הוא מאתגר. בספרות הרפואית מפורטות אפשרויות טיפול שונות, בהן טכניקות אוגמנטציה, להן תוצאות מבטיחות בהפחתת התחלואה על-רקע הטיפול. בשנים האחרונות חלה עליה במספר הדיווחים בנוגע להרחבת ההתוויה לטכניקות אוגמנטציה. עם זאת, אין נתונים רבים אודות ההערכות הביומכאניות של טכניקות אלו.
במסגרת המחקר נקצרו תשע דגימות מעמוד השדרה המותני-גבי מתורמים לאחר המוות עם אוסטיאופורוזיס. הדגימות הוקפאו מיידית לאחר הקצירה והחוקרים השלימו בדיקות ביומכאניות ויצרו מודל שברי פיצוץ (Burst Fracture) באמצעות שילוב החלשה דמוית אוסטיאוטומיה ולחץ במהירות גבוהה במודל הידראולי. מדידות ביומכאניות נערכו על דגימות במצבים הבאים: 1) מצב שלם, 2) שבר, 3) אינסטרומנטציה של שני סגמנטים, 4) אינסטרומנטציה של שני סגמנטים עם ורטברופלסטיה (אוגמנטציה היברידית) ו-5) ורטברופלסטיה לבד. החוקרים בחנו את טווח התנועה, מדדי נוקשות באזור נייטראלי ומדדי נוקשות באזור אלסטי.
לאחר השראת שברים, החוקרים זיהו עליה משמעותית בטווח התנועה ובאזור הנייטראלי והאזור האלסטי. טווח התנועה ירד באופן משמעותי עם אינסטרומנטציה דורסאלית לשני סגמנטים. ניתוח ורטברופלסטיה הפחית את טווח התנועה בכיפוף לאחר שברים, אך עדיין הביא לעליה משמעותית מעבר לערכי קינמאטיקה של העצם השלמה. נוקשות אזור אלסטי ונוקשות אזור נייטראלי עלו עם ניתוח ורטברופלסטיה, אך נותרו נמוכים יותר בהשוואה למדדים לפני השבר. השילוב של אינסטרומנטציה של סגמנט קצר וורטברופלסטיה לא הביא לשינוי משמעותי בטווח התנועה והנוקשות באזור הנייטראלי, בהשוואה לאינסטרומנטציה בלבד, למעט עליה משמעותית בנוקשות האזור האלסטי בכיפוף.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ניתוח ורטברופלסטיה בלבד סיפק תמיכה לעמודה הקדמית, אך לווה באי-יציבות עקבית בחולים לאחר שבר טראומטי. לפיכך, הם ממליצים כנגד ניתוחי ורטברופלסטיה כפרוצדורה בודדת במקרים של שבר טראומטי.
BMC Musculoskelet Disord. 2013;14(360)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!