למרות הגברת המאמצים למניעת אירועי תרומבואמבוליזם ורידי על-רקע אשפוז בבית החולים, שני מחקרים חדשים מעלים שאלה בנוגע לשימוש ההולם והתועלת של טיפול מונע תרופתי.
לאור השיעורים הנמוכים של אירועים תרומבואמבוליזם ורידי, יש להטיל ספק בתועלת של טיפול מונע, לו סכנות בפני עצמו. נראה כי כיום המגמה היא לטיפול מונע מוגזם, בעיקר בחולים בסיכון נמוך. במידה וכך הדבר, אזי חולים אלו נחשפים לסיכון מוגבר לדימומים.
שני המחקרים הוצגו בכנס ה-Hospital Medicine לשנת 2014 ובחנו נתונים אודות חולים מ-40 בתי חולים.
המחקר הראשון בחן את השימוש בטיפול תרופתי מונע, באשפוז בבית החולים, בשנתיים לאחר יישום מדדי שיפור איכות למניעת אירועי תרומבואמבוליזם ורידי.
בכל 40,877 המשתתפים מדד Caprini היה גבוה מ-2, עדות לסיכון בינוני-עד-גבוה לתרומבואמבוליזם ורידי. בחולים בסיכון ללא התוויות-נגד, טיפול תרופתי מניעתי עלה מ-59.2% בשנת 2011 ל-77.9% בשנת 2013. עם זאת, חלה גם עליה בטיפול מונע בחולים עם התוויות נגד לתרופות אלו, מ-8.7% ל-25.8% (p<0.001).
במהלך אותה תקופה, אירועי דמם מג’וריים חשש מרכזי עם טיפול תרופתי מונע עלו מ-0.2% ל-0.6% בכל החולים שקיבלו טיפול תרופתי מניעתי (p=0.052).
הבשורות הטובות הן כי המאמצים הארציים לשיפור איכות הטיפול הביאו לעליה בשיעורי טיפול תרופתי מונע. הבשורות הרעות הן שחלה עליה של פי שלוש בשימוש בטיפול תרופתי מונע בחולים עם התוויות-נגד.
בין המצבים הנחשבים להתוויות-נגד נכללים גרורות בסיכון-גבוה למוח ו/או נוכחות התקן לניטור תוך-גולגולתי, טראומה חמורה לראש או לעמוד השדרה במהלך 24 השעות האחרונות, דימום ממערכת העיכול או מערכת המין והשתן במהלך 6 החודשים האחרונים, דימום תוך-גולגולתי במהלך 12 החודשים האחרונים, דימום אחר במהלך 6 החודשים האחרונים, או רמת טסיות נמוכה מ-50,000 תאים לממ”ק.
חולים מתחת לגיל 18 שנים, נשים הרות, חולים שאושפזו לניתוח או טיפול פליאטיבי וחולים שאושפזו ישירות ליחידות טיפול נמרץ הוצאו מהסקירה, וכך גם חולים בסיכון נמוך לתרומבואמבוליזם ורידי ואלו שקיבלו מינונים תרפואיטים של נוגדי-קרישה.
במחקר השני נבחנה היעילות של מודל Caprini להערכת הסיכון, שאושר בחלק מאוכלוסיות החולים במחלקות כירורגיות, לזיהוי הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי בחולים במחלקות פנימיות.
מבין כ-53,000 חולים שנבחנו, 299 (0.56%) אובחנו עם תרומבואמבוליזם ורידי במהלך 90 הימים לאחר השחרור מבית החולים. הסיכוי לאירוע היה גבוה בלמעלה מפי שלוש בחולים עם מדד Caprini של 5 ומעלה, עדות לסיכון גבוה, בהשוואה לאלו עם מדד של 0-4, עדות לסיכון נמוך (יחס סיכויים של 3.3).
הסיכוי לאירוע לא היה שונה משמעותית בחולים עם מדדי סיכון נמוך וסיכון בינוני.
חשוב מכך, לא תוארו הבדלים משמעותיים בשיעורי תרומבואמבוליזם ורידי בחולים שקיבלו טיפול תרופתי מונע ואלו שלא קיבלו טיפול זה (0.72% לעומת 0.86%, p=0.26).
בנוסף, ישנן חסרונות לטיפול מונע, כולל אי-נוחות לחולים עקב ההזרקות, עלות, זמן סיעוד והאפשרות לתגובות לתרופות, כולל HIT (Heparin Induced Thrombocytopenia).
ממצאי המחקרים הללו מדגישים את הצורך בהבנה טובה יותר של חשיבות טיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי באוכלוסיות בסיכון נמוך. לאור השכיחות הנמוכה של אירועי תרומבואמבוליזם ורידי בעלי משמעות קלינית, הבחנה בין סיכון נמוך ובינוני אינה אפשרית, גם עם מערכת ניבוי הכוללות למעלה מ-30 גורמי סיכון.
Hospital Medicine 2014. Presented March 26, 2014
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!