במאמר שפורסם בכתב העת European Heart Journal מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי במסגרת מניעה שניונית, קיים קשר בין סיכון מוגבר לאירועים קליניים בטווח הארוך ובין ריכוז נמוך של חלקיקי HDL3, אך ללא קשר עם ריכוז חלקיקי HDL2 או ריכוז חלקיקי HDL.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימת הטרוגניות רבה בסוגי כולסטרול HDL והקשר בין תתי-סוגים שונים של חלקיקים אלו ובין הפרוגנוזה עדיין שנוי במחלוקת. כעת הם ביקשו לבחון את הקשר בין סוגים שונים של חלקיקי HDL ובין הפרוגנוזה במסגרת מניעה שניונית.
החוקרים בחנו את הנתונים משני מחקרים פרוספקטיביים משלימים: מחקר TRIUMPH שכלל 2,465 חולים עם אוטם חד של שררי הלב, ומחקר IHCS, שכלל 2,414 חולים לאחר אנגיוגרפיה כלילית. בכל החולים בחנו החוקרים את סוגי חלקיקי HDL בתחילת המחקר וסיווגו את המשתתפים לפי ריכוז חלקיקי HDL ושני תתי הסוגים המג’וריים (HDL2 ו-HDL3), לאחר מכן בחנו את יחסי הסיכון המתוקנים לתמותה ותמותה או אוטם שריר הלב.
המשתתפים במחקר היו בגילאי העמידה עד קשישים (גיל ממוצע של 58.2 שנים במחקר TRIUMPH ו-62.6 שנים במחקר IHCS), ומרביתם היו גברים (68% במחקר TRIUMPH ו-65.5% במחקר IHCS). במשתתפים במחקר IHCS הריכוז הממוצע של חלקיקי HDL היה נמוך יותר (34.6 מ”ג לד”ל) בהשוואה למשתתפים במחקר TRIUMPH (40 מ”ג לד”ל). חלקיקי HDL3 היוו למעלה מ-75% מסך חלקיקי HDL.
במהלך מעקב בן שנתיים במחקר TRIUMPH תועדו 226 מקרי תמותה (9.2%), עם 401 מקרי תמותה/אוטם שריר הלב (16.6%) במחקר IHCS במהלך חמש שנים. החוקרים לא זיהו קשר בלתי-תלוי בין אתוצאות ובין ריכוז חלקיקי HDL או HDL2. מנגד, הם זיהו קשר בין השליש התחתון של ריכוז חלקיקי HDL3 ובין עליה של למעלה מ-50% בסיכון בכל מדגם (יחס סיכון מתוקנן לתמותה של 1.57 בהשוואה לשליש האמצעי במחקר TRIUMPH ויחס סיכון מתוקן לתמותה/אוטם שריר הלב של 1.55).
ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות האפשרית של הערכת תתי הסוגים השונים של חלקיקי HDL.
Eur Heart J. 2015;36(1):22-30
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!