במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Geriatric Society מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה קשר בין דיווח עצמי על אובדן שמיעה ובין האצת הידרדרות קוגניטיבית במבוגרים בגילאי 65 שנים ומעלה, כאשר שימוש בעזרי שמיעה הביא להאטת קצב ההידרדרות.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין אובדן שמיעה, שימוש בעזרי שמיעה וירידה קוגניטיבית במסגרת מחקר פרוספקטיבי, מבוסס-אוכלוסיה, שכלל 3,670 משתתפים בגילאי 65 שנים ומעלה.
בתחילת המחקר, אובדן שמיעה נקבע על-בסיס שאלון להערכה עצמית של ירידה בשמיעה; 137 משתתפים דיווחו על אובדן שמיעה מג’ורי, 1,139 דיווחו על הפרעה מתונה בשמיעה (קושי לעקוב אחר שיחה כאשר מספר אנשים משוחחים בו-זמנית או בסביבה רועשת) ו-2,394 שללו הפרעות בשמיעה. ליקוי קוגניטיבי נקבע על-בסיס שאלון מיני-מנטל שהושלם לאורך ביקורי מעקב במהלך 25 שנים.
מהנתונים עולה קשר מובהק בין דיווח עצמי על ירידה בשמיעה ובין מדדי מיני-מנטל בסיסיים נמוכים יותר וירידה גדולה יותר במהלך 25 שנות מעקב, ללא תלות בגיל, מין והשכלה. הבדל בקצב השינוי במדד מיני-מנטל במהלך 25 שנות מעקב זוהה בין משתתפים עם ירידה בשמיעה שלא נעזרו במכשירי שמיעה ובין ביקורות. מנגד, במשתתפים עם אובדן שמיעה שנעזרו במכשירי עזר לא תועדו הבדלים בליקוי הקוגניטיבי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הממצאים מעידים על קשר בין ירידה בשמיעה ובין האצת הידרדרות קוגניטיבית במבוגרים, עם האטת קצת ההידרדרות הקוגניטיבית עם שימוש במכשירי שמיעה.
J Am Geriatr Soc. 2015;63(10):2099-2104
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!