מניתוח נתוני מחקר ALLHAT עולה כי טיפול ב-Chlorthalidone ממשפחת תיאזידים לאיזון יתר לחץ דם בחולים מבוגרים מלווה בסיכון נמוך יותר משמעותית לשברי ירך ואגן, בהשוואה לטיפול ב-Amlodipine (חסם תעלות סידן) או Lisinopril (מעכב ACE).
החוקרים אספו את נתוני השברים דרך רשומות החולים המאושפזים במהלך תקופת המחקר. במחקר ALLHAT החוקרים השוו בין חולים שחולקו באקראי לטיפול קו-ראשון ב-Chlorthalidone (15,255 חולים), Amlodipine (9,048 חולים), או Lisinopril (9,054 חולים). הגברים והנשים היו בגילאי 55 שנים ומעלה, עם לחץ דם סיסטולי של לפחות 140 מ”מ כספית ולחץ דם דיאסטולי של לפחות 90 מ”מ כספית. הגיוס נערך בין 1994-1998 והמעקב הסתיים בשנת 2002.
ניתוח הנתונים הנוכחי כלל 22,180 משתתפים, בגיל ממוצע של 70.4 שנים (57% גברים, 49.9% לבנים, לא-היספאנים, 31.2% אפריקאים-אמריקאים). המאפיינים הבסיסיים היו מאוזנים היטב, למעט העובדה שחולים בקבוצת הטיפול ב-Chlorthalidone סבלו יותר ממחלת לב כלילית, בהשוואה לקבוצות האחרות. משך המעקב הממוצע עמד על 4.9 שנים.
לאחר תקנון למשתנים דמוגרפיים וקליניים, החוקרים מצאו כי Chlorthalidone לווה בסיכון נמוך יותר משמעותית לשברים (יחס סיכון של 0.79), בהשוואה ל-Amlodipine או Lisinopril.
בהשוואות פרטניות, Chlorthalidone לווה בסיכון נמוך יותר משמעותית בהשוואה ל-Lisinopril (יחס סיכון של 0.75), אך לא בהשוואה ל-Amlodipine (יחס סיכון של 0.82).
לאחר סיום המחקר, החוקרים עקבו אחר 16,622 משתתפים עם נתונים זמינים במשך עד חמש שנים (מעקב ממוצע של 7.8 שנים). עם נתונים במהלך המחקר ולאחר המחקר, ההיארעות המצטברת של שברים לא הייתה נמוכה יותר משמעותית עם Chlorthalidone, בהשוואה ל-Amlodipine ו-Lisinopril. החוקרים זיהו 70 מקרים של שברי אגן ו-576 מקרים של שברי ירך. שיעור השברים היה מעט גבוה מהצפוי, ככל הנראה בשל הגיל המבוגר יותר של המשתתפים בתקופה שלאחר המחקר.
המחקר לא כלל קבוצת פלסבו ולכן לא ניתן להעריך את היקף הירידה בסיכון לשברים עם טיפול בתיאזידים, בהשוואה לאי-מתן טיפול.
JAMA Intern Med 2016
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!