ממחקר חדש, שפורסם במהדורת דצמבר של Stroke, עולה כי לנשים יש פרוגנוזה פחות טובה בשיקום לאחר שבץ בהשוואה לגברים.
הספרות הקיימת בנוגע לתפקיד של מין בהצלחת שיקום לאחר שבץ שנויה במחלוקת, היות ומספר מחקרים דיווחו על כך, שאין הבדלים מבחינת המין בתוצאה התפקודית, בעוד שמחקרים אחרים דיווחו על מצב תפקודי גרוע יותר בנקבות. יתרה מכך, באנליזות רב משתנים, משתנים אחרים, כגון חומרת שבץ, מין, אינטרוול לפני התחלת השיקום וליקוי קוגניטיבי הוכחו כבעלי כוח מנבא חזק יותר בהשוואה למין על תוצאות תפקודיות.
במחקר הנוכחי השתתפו 440 מטופלים לאחר שבץ איסכמי במחקר של מקרה ביקורת שתי תתי קבוצות (גברים=220, נשים=220), אשר הותאמו עבור חומרת השבץ, גיל ואינטרוול התחלת השיקום. נעשה שימוש ב- Barthel Index וב-RMI (Rivermead Mobility Index) על מנת להעריך מידע תפקודי. אינדקסים אלה הושוו בין תתי הקבוצות. החוקרים השתמשו באנליזות רגרסיה לוגיסטיות כדי להעריך את התפקיד של מין בהשפעה על מוביליות ועצמאות גלובלית.
המטופלים היו בגיל ממוצע של 67.64. לגברים ולנשים הייתה התאוששות נוירולוגית דומה. אך, לגברים הייתה התאוששות תפקודית טובה יותר בעיקר ברמות גבוהות של תגובה. יותר גברים הגיעו לעצמאות בטיפוס במדרגות ובפעילויות של יום יום (ADL), עם תגובה גבוהה יותר ומוביליות יותר יעילה. לגברים גם היה ניקוד RMI גבוה יותר בשחרור לעומת נשים.
תוצאות של ניתוח רב משתנים הראו, שגברים היו עתידים פי 3 יותר מנשים להשיג עצמאות בטיפוס במדרגות (OR-3.22) וב-ADL (OR 2.92). נשים היו בסיכון גבוה יותר ללכת עם מקל (OR=1.69) ולהשיג עצמאות חלקית בפעילויות ה-ADL (OR– 1.90). לא היו הבדלים משמעותיים עבור פרמטרים תפקודיים אחרים.
לדברי החוקרים, הסיבה להבדל הקשור למין שכזה אינה ברורה וקשה להסברה. סיבה עיקרית יכולה להיות אינטראקציה בין הבדלים הקשורים למין בכוח השריר, שגדול יותר בגברים בכל הגילאים, וגיל. הבדל זה הקיים בין המינים יכול לגדול בקשישים היות והירידה הצפויה בכוח השריר עם ההזדקנות גם קשורה לירידה בפעילות גופנית, ששונה באופן נורמאלי בין המינים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!