תרופות אנטי דיכאון יכולות לפגוע ביכולת הנהיגה. הפרעות פסיכומוטוריות יכולות לעיתים קרובות להימצא בחולים מדוכאים ויכולה להיות להם השפעה חשובה על יכולתם לנהוג. בנוסף לכך, אפקטים של סדציה, כמו שרואים בחלק מהתרופות האנטי דיכאוניות, ככל הנראה משבשים את ביצועי הנהיגה.
החוקרים בדקו את האפקטים של מונו תרפיה בתרופות אנטי דיכאוניות על תפקודים פסיכומוטוריים הקשורים ליכולות הנהיגה בחולים מדוכאים. סך של 100 חולים מאושפזים (גיל ממוצע של 46.8), אשר התאימו לקריטריונים של ICD-10 ו-DSM-4 עבור הפרעת דיכאון מג’ורי, נבדקו תחת מצבים של רמה בפלזמה של מצב יציב, לפני ששוחררו לטיפול במרפאות חוץ. תקופת המחקר ארכה בין ינואר 2004 ומארס 2005, כאשר התוצאות פורסמו במהדורת נובמבר של Journal of Clinical Psychiatry.
המידע נאסף דרך Act & React Testsystem ART-90 ו-Wiener Testsystem ממוחשב. התחומים הבאים נמדדו על פי הנחיות גרמניות עבור בטיחות בתנועה ובדרכים : תפיסה ויזואלית, זמן תגובה, תשומת לב סלקטיבית, עירנות וטולרנס לסטרס. סקאלת Hamilton Rating עבור דיכאון שימשה לדירוג סימפטומים פסיכו-פתולוגיים.
ל-24% מהחולים לא היו הפרעות פסיכומוטוריות רלוונטיות קלינית לפני השחרור והמעבר לטיפול במרפאת חוץ. ליקויים קלים עד בינוניים הופיעו ב-60% מהחולים, ובערך ל-16% מהחולים היו ליקויים קשים בתפקודים פסיכומוטוריים הקשורים ליכולות נהיגה.
בהשוואה לחולים המטופלים ב-TCA (tricyclic antidepressants), לאלה שקיבלו SSRI (selective serotonin reuptake inhibitors) או תרופות אנטי דיכאוניות סרוטונרגיות ספציפיות ונוראדרנרגיות ( mirtazapine), היו ביצועים טובים יותר בבדיקות. ההבדלים הכי בולטים הופיעו במדידות של תגובתיות, טולרנס לסטרס ותשומת לב סלקטיבית.
לא נפצו הבדלים משמעותיים בין חולים, שלקחו TCA או SNRI (venlafaxine). חולים, שקיבלו mirtazapine, הצליחו משמעותית טוב יותר מחולים, שקיבלו טיפול מקבוצות תרופות אחרות. הדבר היה נכון בעיקר במשימות עם תפיסה רב ערוצית גבוהה ודרישות של תפוקה.
החוקרים מסבירים כי תרופות אנטי דיכאוניות משפיעות על כושר הנהיגה שונה בחולים דיכאוניים ועל כן הרופאים צריכים להיות מודאגים בנוגע לבטיחות הנהיגה, כשהם רושמים טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות. השונות הגדולה בתוך קבוצות הטיפול התרופתיות השונות מצביעה על כך, שהתייעצות עם החולה בנוגע לבטיחות הנהיגה צריכה להיות מבוצעת באופן אינדיבידואלי, תוך לקיחה בחשבון של פתולוגיות עיקריות, אפקטים שונים של טיפול פרמקולוגי ומאמצי שיקום סוציאליים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!