מתוצאות מחקר חדש שפורסם בגליון דצמבר של Diabetes Care, עולה כי תנגודת לאינסולין הוא גורם סיכון לדמנציה, הניתן לשינוי. זיהוי גורמי הסיכון הניתנים לשינוי להדרדרות קוגניטיבית ודמנציה, מצויים בעדיפות גבוהה במסגרת המאמצים למנוע דמנציה.
שכיחות סוכרת מסוג 2 והפרעות נלוות, דוגמאת היפר-אינסולינמיה, עולה עם הגיל, והשכיחות הולכת ועולה באוכלוסית ארה”ב.
החוקרים בחנו אם קיים קשר בין היפר-אינסולינמיה והדרדרות קוגניטיבית בקרב מבוגרים בגיל העמידה, עם סוכרת מסוג 2, דמנציה, או שבץ. בניתוח התוצאות נכללו 7148 נבדקים, שהשתתפו במחקר ARIC (Atherosclerosis Risk in Communities), שעברו בדיקות לרמות סוכר ואינסולין בצום בין 1987 ו-1989. המשתתפים עם דמנציה, סוכרת מסוג 2, או שבץ מלכתחילה, הוצאו מן המחקר.
המשתתפים עברו שלושה מבחנים להערכת תפקוד קוגניטיבי בתחילת המחקר, ולאחר 6 שנים. החוקרים העריכו את השינויים בתוצאות המבחנים הקוגניטיביים והתנגודת לאינסולין, תוך התאמה למספר משתנים, דוגמאת גיל, גזע, מצב עישון והיפרליפידמיה.
בתחילת המחקר, משתתפים ברבעון העליון מבחינת מדדי היפראינסולינמיה, שנבדקו לפי רמות אינסולין בצום ו-HOMA (Homeostasis Model Assessment), הראו תוצאות נמוכות יותר באופן משמעותי, בכל שלושת המבחנים להערכה קוגנטיבית, הן בניתוח מתוקנן והן בניתוח ללא תיקנון. בתקופת המעקב, לאחר 6 שנים, אלו ברבעון העליון מבחינת מדדי היפראינסולינמיה, שוב זכו לירידה גדולה יותר באופן משמעותי במבחנים הקוגניטיביים.
לסיכום, החוקרים מקווים כי תוצאות המחקר יביאו להערכות והתערבויות בגיל העמידה, שיוכלו למנוע או לצמצם את מעמסת הדמנציה באוכלוסיה המבוגרת.
Diabetes Care 2006;29:2688-2693.
הערת מערכת:
בהקשר זה נמליץ על צפייה בהרצאתו של ד”ר טנה
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!