מחקר חדש מצא כי סטרואידים אינם משפרים את תוצאות הטיפול ב-ARDS (Acute Respiratory Distress Syndrome), ואם מתחילים טיפול לאחר שבועיים, הם אף עלולים להעלות את שיעורי התמותה.
ARDS פרסיסטנטי מאופיין בפיברופרוליפרציה מוגברת, דלקת מתמשכת, הנשמה מכנית ממושכת וסיכון משמעותי לתמותה. מאחר שממחקרים קודמים עלה כי סטרואידים עשויים לשפר את סיכויי ההישרדות, החוקרים החליטו לבחון את נושא הטיפול בסטרואידים ב-ARDS פרסיסטנטי.
במחקר הנוכחי השתתפו 180 חולי ARDS שנמשך שבוע לכל הפחות. המשתתפים חולקו באופן אקראי לטיפול ב-MethylPrednisolone או פלסבו. המדד העיקרי שנבדק היו שעירוי התמותה לאחר 60 יטום, מדדים משניים כללו את מספר הימים בהם החולים לא נזקקו להנשמה, מספר הימים ללא כשל איבר, מרקרים ביוכימיים לדלקת ופיברופרוליפרציה, וסיבוכי זיהומים.
שיעורי התמותה בבית חולים לאחר 60 יום עמדו על 28.6% בקבוצת הפלסבו (95% CI = 20.3%-38.6%) ו-29.2% בקבוצת מטופלי MethylPrednisolone (95% CI = 20.8-39.4%, P=1.0). לאחר 180 ימים, שיעורי התמותה עמדו על 31.9% (95% CI = 23.2%-42.0%) ו-31.5% (95% CI = 22.8%-41.7%), בהתאמה (P=1.0).
בחולים שנרשמו למחקר לפחות 14 ימים לאחר התחלת ARDS, נמצא כי MethylPrednisolone היה קשור בעליה משמעותית בשיעורי התמותה לאחר 60 ימים ולאחר 180 ימים. נרשמה עליה במספר הימים ללא הנשמה ומספר הימים ללא שוק במהלך 28 הימים הראשונים בקבוצת מטופלי MethylPrednisolone , יחד עם שיפור בחימצון, סיבוכים נשימתיים, ולחץ הדם, עם טיפול קצר יותר ב-Vasopressor. בהשוואה לפלסבו, מטופלי MethylPrednisolone לא הראו עליה בשיעורי הסיבוכים הזיהומיים, אך נרשמה עליה בשכיחות חולשה נוירומוסקולרית.
מגבלות המחקר כללו העדר הערכה סיסטמטית של הולכה עצבית או תפקוד שרירי, עוצמה בלתי-מספקת לזיהוי הבדלים אבסולוטים בשכיחות נוירומיופתיות קטנות מ-25%, שינויים בגישות רפואה דחופה שחלו במהלך 7 שנות המחקר, ועוצמה בלתי-מספקת לזיהוי השפעות קטנות יחסית של הטיפול.
לדברי החוקרים, תוצאות אלו אינן תומכות בשימוש רוטיני ב- MethylPrednisolone במקרים של ARDS פרסיסטנטי, חרף השיפור בפיזיולוגיה קרדיופולמונרית. בנוסף, התחלת טיפול ב- MethylPrednisolone למעלה משבועיים לאחר התחלת ARDS, עלולה להגדיל את הסיכון לתמותה.
במאמר מערכת נלווה דנו במנגנונים הביולוגים בהם סטרואידים יכולים לסייע לתפקוד ריאתי וקרדיווסקולרי כאשר ניתנים לאחר שבוע בחולים עם ARDS פרסיסטנטי, אך מעלים את שיעורי התמותה אם ניתנים בשלב מאוחר יותר.
לא ניתן להמליץ על מתן רוטיני של סטרואידים בחולי ARDS, ונראה כי השימוש בהם עשוי להזיק כאשר ניתנים שבועיים לאחר התחלת המחלה, או מאוחר יותר. מחקרים רפואיים חייבים לבחון עוד את הנושא בכדי לסייע בהבנת המנגנונים הבסיסיים של נזק ריאתי, מנגנוני הגנה פיזיולוגיים, ותיקון רקמה. מאחר שדלקת משחקת תפקיד מרכזי במנגנוני המחלה, טיפולים לשינוי ההשפעות המזיקות שלה, ללא פגיעה בהשפעות הטובות, עשויה להקטין את שיעורי התמותה הגבוהים בחולי ARDS.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!