טיפול סטנדרטי להורדת לחץ דם לצמצום התופעה המסוכנת של לב מוגדל, הינו יעיל פחות בחולי סוכרת בהשוואה לחולים שאינם סוכרתיים.

לסוכרתיים ישנה פחות רגרסיה של התופעה הקרויה היפרטרופיה של החדר השמאלי (LVH) לאחר טיפול להורדת לחץ הדם.
כאשר כבר ישנה רגרסיה של ה- LVH, אותם חולים אינם מפיקים תועלת בהשוואה לחולים שאינם סוכרתיים, תועלת כגון: הפחתת מקרי מוות, התקפי לב או שבץ.

התופעה המסוכנת של ה- LVH מאופיינת בהתעבות של שריר הלב, אשר מתעוררת בצורה אופיינית כאשר הלב מגיב ללחץ דם גבוה כרונית.
המצב מתרחש בד”כ במטופלים עם מחלת לב מתקדמת או בכשל לבבי.

ממצאים אלה, כפי שמתוארים לעיל, נתמכים גם על מחקר קודם שבוצע ע”י אותה קבוצת חוקרים ופורסם בשנת 2004. במחקר נמצא שהורדת LVH עם התרופה Losartan להורדת לחץ דם, משפרת את התוצאות בנבדקים.
במקביל לכך נמצא, שבאוכלוסיית הסוכרתיים במחקר הייתה פחות רגרסיה בהיפרטרופיה הלבבית.

במחקר הנוכחי, השוו החוקרים תוצאות לאחר מעקב של חמש שנים ב- 9,193 מטופלים עם יתר לחץ דם (1,195 מתוכם סוכרתיים) אשר טופלו ב- losartan או בתרופה אחרת, atenolol.

התוצאות הראו (כפי שצוין) שלמטופלים הסוכרתיים הייתה פחות רגרסיה ב- LVH בנוסף לשיעורי תמותה קרדיווסקולאריים גבוהים יותר, מוות מסיבות נוספות אחרות והתקפי לב או שבץ לא פאטאליים. 

החולים הלא סוכרתיים שבהם חלה ירידה משמעותית ב- LVH באמצעות הטיפול להורדת לחץ הדם, “זכו” אף לירידה של 17% עד 35% במקרי המוות או בהתקפים קרדיווסקולאריים.

בניגוד לכך, החולים הסוכרתיים לא הפיקו כלל תועלת שכזו, גם אם ניכרו בהם סימני שיפור של ה- LVH.

הסיבות להבדלים הללו אינם ידועים דיו, אך יש לכך מס’ השערות: החולים הסוכרתיים פיתחו, אולי, צורה קשה יותר של LVH במשך תקופה ארוכה יותר ולכן קיים אצלם נזק חמור יותר שיש לפצות עליו, או שחולי הסוכרת חווים צלקת גדולה יותר בשריר הלב ובצורה זו עמידים יותר לטיפול להורדת יתר לחץ הדם.

לדיווח ב- Doctor’s Guide
 
למאמר המקורי