ממחקר חדש עולה כי אנשים המצויים בלחץ גבוה בעבודה, לאורך תקופות זמן ארוכות, חשופים לסיכון כפול להתפתחות סינדרום מטבולי. קשר זה עשוי להסביר את הקשר בין גורמי מתח יומיומיים ובין מחלות לב.
החוקרים אספו 10,308 משתתפים בגילאי 35-55 בין השנים 1985-1988.
המשתתפים מילאו סקר באשר לדרישות העבודה, בקרה, העדר תמכיה סוציאלית בעבודה, ומנהגים בריאותיים. הסקר נערך בתחילת המחקר ובשנים 1989, 1991-1993 ו-1997-1999. בשלב ההערכה הסופית נותרו 7,034 משתתפים.
המשתתפים עברו הערכה קלינית בכדי לקבוע את שכיחות הסינדרום המטבולי, שהוגדר לפי נוכחות 3 גורמי סיכון ומעלה (השמנה מרכזית, היפרטריגליצרידמיה, רמות HDL נמוכות, יל”ד והיפרגליקמיה).
לחץ בעבודה הוגדר במקרים בהם התמיכה הסוציאלית היתה בשליש התחתון, עם דרישות עבודה גבוהות ובקרה נמוכה. בהשוואה למשתתפים שלא דיווחו מעולם על לחץ בעבודה, משתתפים דיווחו על שלושה מקרים של לחץ בעבודה ומעלה, במהלך 14 שנות המחקר, היו חשופים לסיכון כפול לסינדרום מטבולי.
החוקרים זיהו קשר מנה-תגובה. החוקרים תיקננו לגיל, דרגת התעסוקה, התנהגות בריאותית והוצאת משתתפים שסבלו מהשמנת יתר בתחילת המחקר. לאחר התיקנון נמצא Odds Ratio של 1.11 עבור משתתפים שתיארו מקרה בודד של לחץ בעבודה, 1.47 בקרב משתתפים שדיווחו על שתי תקופות של לחץ מוגבר בעבודה. Odds Ratio היה 2.29 עבור משתתפים שדיווחו על לחץ בעבודה 3 פעמים ומעלה (P=0.01 למגמה).
החוקרים זיהו גם גרדיאנט סוציאלי, לפיו אלו שהיו בדרגת התעסוקה הנמוכה ביותר היו חשופים לסיכון גדול מפי 2 לסינדרום מטבולי, בהשוואה לאלו בדרגת התעסוקה הגבוהה ביותר. לאחר תיקנון ללחץ בעבודה והתנהגות בריאותית, הגרדיאנט הסוציאלי לא היה משמעותי.
המנגנון בבסיס הקשר בין לחץ בעבודה וסינדרום מטבולי עדיין אינו ידוע. החוקרים מניחים כי ייתכן שיש מעורבות של השפעות לחץ על מערכת העצבים האוטונומית, פעילות נוירואנדוקרינית, עמידות ביולוגית ותפקוד אדרנוקורטיקלי.
הערת מערכת:
בהקשר למימצאי מחקר זה אנו ממליצים לכם לעיין בסקירתו של ד”ר פנסקי, עורך האורתופדיה שכותרתה….“לחץ, לחץ, לחץ !” הדנה בלחצי העבודה של הרופאים
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!