על-פי מידע העולה ממחקר שפורסם לאחרונה, השפעותיו ארוכות הטווח של הטיפול באמצעות levodopa על מחלת הפרקינסון (PD) נותרות לא ברורות.
למרות שברור שמתן levodopa מפחית את סימפטומי ה-PD, קיימות דאגות שהוא עלול להאץ תהליכים נוירודנרטיביים. במחקר השתתפו 361 חולים הסובלים מ-PD בשלביה המוקדמים שחולקו באקראי לקבלת פלצבו או טיפול באמצעות carbidopalevodopa במהלך 40 שבועות במינונים היומיים הבאים:
37.5 מ”ג ו-150 מ”ג
75 מ”ג ו-300 מ”ג
150 מ”ג ו-600 מ”ג
לאחר מכן הופסק הטיפול למשך שבועיים. מדד התוצאה הראשוני היה שינוי בדירוגי סקאלת ה- Unified Parkinson’s Disease Rating Scale (ה-UPDRS) בין תחילת המחקר לבין סיומו כעבור 42 שבועות. בדיקות הדמיה נוירולוגית בןצעו בקרב 142 מהנבדקים בתחילת המחקר וכעבור 40 שבועות בכדי לבדוק את צפיפות טרנספורטרי הדופמין ב-corpus striatum על-פי iodine 123 beta-CIT uptake.
חומרת הפרקינסון עלתה יותר בקרב נבדקי קבוצת הפלצבו, בהשוואה לנבדקי כל קבוצות ה-levodopa (ערך P<0.01): ההבדלים הממוצעים בדרוג ה-UPDRS הכולל בין תחילת המחקר לבין סיומו היו:
7.8 נקודות בקבוצת הפלצבו
1.9 נקודות בקבוצה שקיבלה levodopa במינון של 150 מ”ג ליום
1.9 נקודות בקבוצה שקיבלה levodopa במינון של 300 מ”ג ליום
1.4 נקודות בקבוצה שקיבלה levodopa במינון של 600 מ”ג ליום
בניגוד לכך, בתת-מחקר שנערך בקרב 116 מהחולים נמצא כי הירידה האחוזית הממוצעת ב-123 beta-CIT uptake היתה גדולה משמעותית במתן levodopa בהשוואה למתן פלצבו (ערך P=0.036):
ירידה של 6% במתן levodopa במינון של 150 מ”ג
ירידה של 4% במתן levodopa במינון של 300 מ”ג
ירידה של 7.2% במתן levodopa במינון של 600 מ”ג
ירידה של 1.4% במתן פלצבו
בנבדקים בקבוצה שקיבלה levodopa במינון הגבוה ביותר נמצאה עליה משמעותית בשכיחות הדיסקינזיה, ההיפרטוניה, הזיהומים, כאבי הראש, והבחילות, בהשוואה לנבדקים שקיבלו פלצבו. החוקרים מסיקים כי levodopa מאטה את התקדמות ה-PD או בעלת השפעות ארוכות טווח על סימפטומי המחלה. בניגוד לכך, הם מציינים, המידע המתקבל מההדמיות הנוירולוגיות מעיד כי levodopa מאיצה את אבדן קצוות עצבי ה-nigrostriatal הדופמינים או שיש לה השפעה פרמקולוגית המשנה את טרנספוטר הדופמין.
N Engl J Med 2004; 351: 2498-2508
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!