במאמר מערכת מציג רזניק מהארץ מסכת של עובדות לפיהן פרשיות רבות שהתפוצצו לאחרונה בהקשר של בי”ח איכילוב, מובילות לכך שפרופ’ ברבש, מנכ”ל ביה”ח, היה מודע או מעורב באופן כזה או אחר בפרשיות אלה, ולכן, כך מסיק וטוען רזניק – על ברבש להתפטר מתפקידו גם אם לא יוכח כי עבר עבירה פלילית כלשהי.
המאמר מדגיש נקודה מעניינת ש”שווה” דיון ומחשבה: האם מה שמקובל מאוד בענפי מסחר ותעשייה רבים, כולל אגב בתחום עריכת הדין, והוא קבלת דמי תיווך/עמלה בגין הפנייה של לקוח, יכול להיות מקובל גם להפנייה של מטופל ? רזניק גורס במאמרו שהאתיקה הרפואית שוללת אפשרות זו מכל וכל. הוא מצטט ומתאר את מהלכיו של פרופ’ אליק אבירם, מנהלו הקודם של בי”ח אסותא אשר שלל ועצר כל אפשרות כזו בעת שניהל את אסותא.
מאידך, יהיו אולי גם כאלה שיטענו שתמריץ כספי בין מוסדות רפואיים הוא דבר מקובל. הרי ההסכמים בין קופות החולים לבתי החולים השונים במסגרת ה”קופינג” (היינו שמעל היקף מסויים של הפניית חולים תעריפי האישפוז והפעולות מוזלים באופן משמעותי) הם גם הסכמים שמטרתם לתת לקופה תמריץ להפנות חולים לבי”ח זה ולא לאחר. האם זהו שוחד ? נראה שכל עוד ההסכמים הם בין מוסדות, היינו בתי חולים שונים, ניתן אולי לראות בכך הסכם מסחרי/מקצועי לגיטימי, ובהנחה כמובן שמבחינה מקצועית יש בסיס להפניה. כאשר התמריץ ניתן אישית למצנתר או קרדיולוג, זה ודאי כבר מעורר תהיות וחשדות לפגיעה באתיקה מקצועית רפואית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!