על-פי תוצאות מחקר שפורסמו לאחרונה, בנבדקים הסובלים מפציעות הצלפה המלוות ברמות גבוהות של כאב ושל חוסר-תיפקוד, נמצאו עדויות להפרעות סנסוריות שמבדילות אותם מאלה הסובלים מסימפטומים חמורים פחות. 

החוקרים כותבים כי בעוד שבנבדקים שבהם רמת כאב ורמת חוסר-תיפקוד בינונית עד חמורה נמצאה מצוקה פסיכולוגית גדולה יותר, המאפיין העיקרי המבדיל אותם מנבדקים בעלי פחות סימפטומים הוא הימצאותה של רגישות-יתר כללית למגוון גירויים.  

הם מוסיפים כי רגישות מוגברת זו מופיעה באופן בלתי תלוי במצוקה הפסיכולוגית ונובעת כנראה משינויים במנגנוני עיבוד תחושת הכאב המרכזיים.

במחקר השתתפו 80 מתנדבים (24 גברים, 56 נשים; גיל ממוצע 14.7 ± 33.5 שנים) שדיווחו על כאב צווארי בשל תאונת דרכים, ו-20 נבדקים בריאים א-סימפטומטיים (9 גברים, 11 נשים ; גיל ממוצע 14.6 ± 39.5 שנים).

הנבדקים הסובלים מפגיעת הצלפה התאימו לדרישות הסיווג שנקבעו על פי Quebec Task Force Classification כ-WAD II או כ-WAD III ונבדקו פחות מחודש לאחר הפציעה. החוקרים פסלו את השתתפותם של נבדקים שסווגו כ-WAD IV; של נבדקים שסבלו מזעזוע מוח, מאובדן הכרה, או מפציעת ראש כתוצאה מהתאונה; ושל נבדקים בעלי היסטוריה קודמת של פגיעת הצלפה, כאבי צוואר, כאבי ראש, או בעיה פסיכאטרית שדורשת טיפול. החוקרים פסלו גם את השתתפותם של מתנדבים סימפטומטיים שסבלו בעבר מכאב או מטראומה של החוליות הצוואריות, הראש, או ה-quadrant העליון.

החורים מדדו את התיפקודים המוטורים על-ידי הקלטת טווח התנועה הצווארי (ROM) בשלושת המימדים, את הטעות במיקום המפרק (JPE), ואת פעילות הפלקסורים הצוואריים השטחיים באמצעות אלקטרומיוגרפיה (EMG).

החוקרים ביצעו גם מבדקי חישה באמצעות תישאול שכללו מדידות סף כאב בלחיצה (PPTs) ובחום. החוקרים ערכו את מבחן הגירוי של ה-brachial plexus, ה-BPTT וביקשו מהנבדקים לרשום את הכאב של גבי סקאלה אנלוגית ויזואלית של 10 ס”מ.

מצוקה פסיכולוגית הוערכה באמצעות ה-Neck Disability Index, NDI. הנבדקים בקבוצת הניסוי מילאו גם שאלונים אודות בריאותם הכללית (GHQ-28) ואודות פחד מתנועה/פציעה (TAMPA) וגם הוערכו על-פי סקאלה ל-stress פוסט-טראומטי (IES).

מתוך אנליזת תוצאות ה-NDI עלתה חלוקה של נבדקי קבוצת הניסוי לשלוש קבוצות: קבוצה 1 (כללה 36 נבדקים, ובה רמה מתונה של כאב או חוסר-תיפקוד, תוצאת ה-NDI היא 15.6); קבוצה 2 (כללה 32 נבדקים, ובה רמה בינונית של כאב או חוסר-תיפקוד, תוצאת ה-NDI היא 39.5); וקבוצה 3 (כללה 12 נבדקים, ובה רמה חמורה של כאב או חוסר-תיפקוד, תוצאת ה-NDI היא 69.5).

בחולים מכל שלושת הקבוצות נמצאה תוצאת ROM נמוכה משמעותית בכל הכיוונים ותוצאת EMG גבוהה משמעותית מאשר בנבדקי הביקורת (P < .01). בקבוצות הנבדקים הסובלים באופן בינוני וחמור (קבוצות 2 ו-3) נמצאו תוצאות JPE גדולות מאשר בקבוצת הנבדקים הסובלים באופן קל (קבוצה 1) ובקבוצת נבדקי הביקורת (P < .01).

בקבוצות הנבדקים הסובלים באופן בינוני או חמור נמצאו תוצאות PPTs נמוכות יותר בכל אתרי הבדיקה, פרט לאתר ה-ulnar nerve, ונמצא סף כאב נמוך יותר לקור בהשוואה לנבדקי הביקורת (P < .01). בקבוצת הנבדקים הסובלים באופן חמור נמצאה גם ירידה בטווח התנועה של יישור מפרק המרפק על סף הכאב ב-BPPT ותוצאות VAS גבוהות יותר לכאב מאלה שנמצאו בנבדקי הביקורת ובננדקי שתי הקבוצות האחרות (P < .01).

תוצאות GHQ-28 הכלליות שנמצאו בקרב הנבדקים הסובלים באופן בינוני (2.3 ± 31.4) ובקרב הנבדקים הסובלים באופן חמור (4.1 ± 46.8) היו גבוהות מהסף הנורמלי (23/24). התוצאות נמצאו גבוהות משמעותית ביחס לאלה שנמצאו בקרב הנבדקים הסובלים באופן קל (2.4 ± 23) (P < .01). הבדל משמעותי נמצא גם בתוצאות ה-TAMPA בין שלוש קבוצות הנבדקים (P < .01). בכל שלוש הקבוצות נמצאו נבדקים הסובלים מתגובת stress פוסט-טראומטית ברמה בינונית עד חמורה, שמוגדרת על -פי תוצאת IES גבוהה מ-26.

החוקרים כותבים כי זהו המחקר הראשון מסוגו שמזהה כי בנבדקים המציגים רמה גבוהה יותר של כאב ושל אי-תיפקוד מצויות עדויות אובייקטיביות להפרעות תחושתיות שמבדילות אותם מנבדקים בעלי סימפטומים פחותים.

הכותבים טוענים כי יתכן שבנבדקים אלה מתרחשים שינויים במנגנונים המרכזיים של עיבוד תחושות הכאב מיד לאחר הפציעה, דבר המעכב את החלמתם. הם מוסיפים כי עשויות להיות לכך השלכות על הטיפול הרפואי בקבוצה ייחודית זו של סובלים מפציעת הצלפה אקוטית.

Spine. 2004;29:182-188

לידיעה במדסקייפ