שני מחקרים, אחד מהם ישראלי והשני אמריקאי , אשר הוצגו השבוע בכנס של הקול’ג האמריקאי לקרדיולוגיה, מדגימים את החשיבות והצורך בטיפול ב- HDL-C , בעיקר בחולים ברמות סיכון גבוה.
במחקר הראשון שנערך בטקסס, עקבו החוקרים אחר 143 מטופלים אשר היו עם רקע של מחלת לב. הנבדקים חולקו לקבוצת טיפול פעילה אשר קיבלה טיפול אינטנסיבי להעלאת רמות ה- HDL-C , אשר כלל gemfibrozil, niacin, cholestryamine , מול קבוצת פלצבו.
הקבוצה הפעילה העלתה את ה- HDL-C שלה ב- 37% , והורידה את ה- LDL-C שלה ב-5%. רמות הטריגלצירידים ירדו ב-45% , אך הייתה עליה ברמת הסוכר בדם ב-18% .
מול קבוצת הפלצבו נרשמו במהלך 30 חודשי המעקב ירידה של כ-50% באירועי קרדיווסקולרים.
עורך המחקר טוען כי רמות ה- HDL-C מהוות גורם חיזוי להתקפי לב אמין יותר מאשר רמות ה- LDL-C .
גם במחקר הישראלי בראשותה של ד”ר הנרייטה ריישר רייס משיבא תל השומר התקבלו מגמות דומות. לדברי ריישר-רייס מחצית מקורבנות התקפי הלב הם עם רמות LDL-C תקינות.
המחקר הישראלי שהוא זרוע המשך של (BIP ( Bezafibrate Infarction Prevention כלל 3,000 מטופלים אשר קיבלו 400 מ”ג Bezafibrate או פלצבו.
לאחר 8 שנות מעקב הגיע שיעור התמותה בקבוצת הפלצבו ל-15.2% בהשוואה ל- 13.9% בקבוצה הפעילה.
ואולם המטופלים עם היענות טובה לטיפול ואשר הצליחו לשפר את יחס ה- HDL-C / TOTAL CHOLESTROL שלהם, “נהנו” משיעור תמותה מופחת של 11% בלבד.
חשיבות מחקרים אלו היא לעורר את המודעות של קרדיולוגים, ורופאי משפחה המטפלים בחולים עם כולטסרול גבוה, ואשר עד היום התמקדו בעיקר בטיפול בסטטינים, אשר אמנם בעלי כושר הפחתה טוב של ה- LDL-C , אך עם השפעה מועטה על ה- HDL-C .
מכיוון שלטיפולים שיש להם השפעה חיובית על ה- HDL-C יש תופעות לואי רבות, בניגוד לסטטינים הנחשבים לתרופות מאוד בטוחות, נראה שלמה שאנו קוראים “Life Style ” יכולה להיות חשיבות מכרעת בהשגת שיפור ברמות ה- HDL-C , ובעיקר לפעילות גופנית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!