כירורגיה של מקטע קדמי- טיפול בהידרופס בקרטוקונוס

הידרופס אקוטי מתפתח בכ- 3% מהעיניים עם קרטוקונוס. אמצעים הטיפוליים המקובלים בהידרופס מקרטוקונוס כוללים: חבישת העין, עדשות מגע טיפוליות, ציקלופלגיה ומשחות סודיום כלוריד היפרטוניות. כאשר ניתן טיפול כזה הבצקת של הקרנית נספגת תוך חודשיים עד 4 חדשים. במהלך חדשים אלה איכות החיים של החולים, שלרוב הינם צעירים, ירודה ביותר.

השתמשו בהזרקה לתוך הלשכה הקדמית של אויר כדי להצמיד ממברנת דסמט לסטרומת הקרנית כאשר יש מצב של הפרדות ממברנת דסמט לאחר ניתוח ירוד. האוויר מותח את ממברנת דסמט, דוחף אותה כלפי מעלה ומונע ממי הלישכה לחדור לסטרומה. הועלה לכן הרעיון להזריק אויר לתוך הלישכה הקדמית גם במקרים של בצקת קרנית ניכרת בהידרופס אקוטי.

במחקר שבוצע ביפן (Miata Eye Hospital, Miyakonojo, Miyazaki, Japan) נבדקה היעילות והבטיחות של הזרקת אויר כטיפול בהידרופס אקוטי במקרים עם קרטוקונוס. המחקר היה השוואתי, רטרוספקטיבי ללא רנדומיזציה. (2)

קבוצת המחקר כללה 30 עיניים של 30 חולי קרטוקונוס עם הידרופס אקוטי שטופלו בהזרקה של 0.1 מ”ל אויר מסונן לתוך הלישכה הקדמית. 0.1 מ”ל נוספים של אויר מסונן הוזרקו במידה והבצקת בקרנית נשארה כאשר האוויר נעלם מהלישכה הקדמית. 21 עיניים של 21 חולי קרטוקונוס עם הידרופס אקוטי שקבלו טיפול מקובל או שלא טופלו, שימשו כקבוצת הביקורת. נבדק משך הזמן של בו הקרנית נשארה בצקתית ומשך הזמן מהתחלת ההידרופס ועד שאפשר היה להתחיל להרכיב עדשת מגע קשה. השוו גם את חדות הראיה המרבית עם תיקון עם משקפיים או עדשת מגע לאחר שבצקת הקרנית נספגה.

הזרקת האוויר בוצעה בהרדמה טופיקלית עם טיפות לידוקאין 4% לאחר שהאישון הוצר עם טיפות פילוקרפין 2% כל 20 דקות במשך השעה שלפני הפרוצדורה. לאחר ההזרקה החולים הושארו בשכיבה לפרק זמן ארוך ככל האפשר כל זמן שהלשכה הקדמית הייתה מלאה באוויר. למניעת זיהום העין חוטאה לפני הפרוצדורה, האוויר המוזרק היה מסונן, מישחת אופלוקסצין נמרחה על העין בתום ההזרקה וניתנה אנטיביוטיקה (צפלוספורין דרך הפה במשך 3 ימים ואופלוקסצין טופיקלית במשך שבוע). אצט-אזול-אמיד ניתנה דרך הפה במשך 3 ימים כדי למנוע עליית לחץ תוך עייני.

נמצא שהתקופה של בצקת קרנית נמשכה 20.1 ימים בממוצע בקרב הקבוצה של החולים להם הוזרק אויר ללשכה הקדמית לעומת 64.7 ימים בממוצע בקבוצת הביקורת. הזמן שחלף בין התפתחות ההידרופס האקוטי לבין המועד בו ניתן היה להתחיל להרכיב עדשת מגע קשה היה 33.4 ימים בממוצע בקבוצת החולים שטופלו בהזרקת אויר לעומת 128.9 ימים בקבוצת הביקורת. הבדלים אלה בין הקבוצה המטופלת לקבוצת הביקורת היו משמעותיים מבחינה סטטיסטית. חדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר לאחר חלוף בצקת הקרנית היתה דומה בקרב הקבוצה שטופלה בהזרקת אויר ובקרב קבוצת הביקורת. לא נצפו סיבוכים כלשהם בעקבות הזרקת האוויר ללשכה הקדמית.

תוצאות מחקר זה מצביעות על כך שהפרוצדורה של הזרקת אוויר ללשכה הקדמית של חולים עם הידרופס אקוטי כתוצאה מקרטוקונוס הינה בטוחה ויעילה בקיצור משך הספיגה של בצקת הקרנית.