נעה גינזבורג ,BSc
Thienopyridine (נוגדי טסיות כמו קלופידוגרל למשל) הניתן בשילוב עם אספירין במשך למעלה משנה לאחר השתלת סטנט בעורק הכלילי (PCI) מביא לירידה בסיכון לאוטם שריר הלב (MI) אך מעלה את הסיכון לדימום בהשוואה לאספירין בלבד. הסיכון הנקשר להפסקה של thienopyridine בשלב מאוחר וגורמי הסיכון לאוטם שריר הלב ידועים פחות. במחקר ה-DAPT (ר”ת של ,ש (Dual Antiplatelet Therapy שבו נכללו מטופלים לאחר PCI ושנת טיפול ב-clopidogrel בנוסף לאספירין, המטופלים המשיכו לעשות שימוש באספירין וחולקו לשתי קבוצות באופן אקראי: thienopyridine אל מול קבוצת פלצבו למשך 18 חודשים.
בחודש השלושים למעקב, המטופלים הפסיקו את השימוש התרופתי ונכנסו לתקופת מעקב בלבד. ההיארעות המצטברת של MI הוערכו במשך 3 חודשים ומעלה לאחר שחולקו לקבוצות (בחודשים 12-15 לטיפול/פלצבו) ו-3 חודשים לאחר תום תקופת מתן התרופות (חודשים 30-33). הסיכון ל-MI לכל אחת מהתקופות הללו נבחן בשתי הקבוצות בשלבי המחקר השונים ולפי ציון בערכי מדד DAPY (הנמוך או שווה/גבוה מ-2).
בקרב 11,648 משתתפי המחקר, שיעור ההיארעות המצטבר של MI היה נמוך בקבוצה שהמשיכה לקבל thienopyridine לעומת פלצבו לאחר 12 חודשים (חודשים 12-15; 0.12% לעומת 0.37%, p<0.001 בכלל המטופלים, 0.13% לעומת 0.27%, p=0.02 במטופלים שלא הושתלו אצלם סטנט paclitaxel מצופה תרופה ( PES ). שיעור זה היה גבוה יותר בחודשים 30-33 למחקר (0.3% לעומת 0.15% ו- p=0.013
בכלל המטופלים, במטופלים ללא PES השיעור היה 0.18% לעומת 0.17% ו-p=0.91) .
מרבית מקרי ה-MI בשתי התקופות הללו לא נקשרו לתרומבוזיס בסטנט (74% לעומת 76%). לאחר שהחוקרים ערכו התאמה רבת משתנים נמצא כי זרוע הטיפול הפעיל נקשרה באופן בלתי תלוי לצפי של MI בחודשים 12-15 (p<0.001) ובחודשים 30-33 p=0.011) ; ) .
במהלך החודשים 12-15 למחקר, המטופלים עם ציון DAPT הנמוך או שווה ל-2 הראו שיעור נמוך יותר של MI בקבוצת הטיפול ( שיעור היארעות MI חודשי – 0.16% לעומת 0.51% , p<0.001 למטופלים עם ציון שווה או גבוה מ-2; 0.08% לעומת 0.24%, p<0.001 עבור מטופלים עם ציון DAPT נמוך מ-2. ( p=0.064 )
החוקרים מסכמים כי לאחר הפסקת טיפול ב-thienopyridine , אם לאחר 12 חודשים ואם לאחר 30 חודשי טיפול יש עליה בסיכון ל-MI, הרי שהוא בדרך כלל ללא קשר לתרומבוזיס בסטנט. עוצמת הסיכון הייתה גבוהה יותר בשלב מוקדם, ונמוכה יותר במטופלים שלא עברו השתלת PES. בעוד שציוני DAPT גבוהים יותר זוהו עם מטופלים שנהנו מתועלת לבביתגדולה יותר באופן אבסולוטי, באופן יחסי לסיכון לדימום, בהמשך הטיפול הפעיל, הפסקה של הטיפול לאחר 12 חודשים הביאה לעליה בסיכון ל-MI באופן בלתי תלוי בציון ה-DAPT.
Circulation. 2017;CIRCULATIONAHA.116.024835, Originally published February 22, 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!