מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת Lancet Psychiatry עולה כי ריכוזים מוגברים של סמן דלקתי בשלושה אזורים במוח מצביעים על דיכאון מג’ורי שאינו מטופל, בפרט כאשר ריכוזים אלו נותרים לאורך למעלה מעשר שנים.
החוקרים ערכו מחקר חתך במהלכו השוו 25 חולים עם דיכאון במשך למעלה מעשר שנים אל מול 25 חולים אחרים שסבלו מדיכאון במשך תקופה קצרה יותר. הם גם בחנו את הנתונים בקבוצה של 30 משתתפים שלא סבלו מדיכאון.
כל המשתתפים היו בגילאי 18-75 שנים, עם מדד של 17 נקודות לפי סולם Hamilton Depression Rating Scale. כל המשתתפים לא נטלו טיפול תרופתי, או שנטלו מינון יציב של טיפול תרופתי במשך לפחות ארבעה שבועות לפני בדיקת PET. מבין 31 המשתתפים שטופלו בנוגדי-דיכאון בעת בדיקת PET, 29 משתתפים נטלו טיפול בתרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor).
בדיקות PET (Positron Emission Tomography) להערכת הנפח הכולל של פיזור חלבון TSPO (Translocator Protein) סמן לדלקת של תאי מיקרו-גליה בקורטקס פרה-פרונטלי, קורטקס סינגולייט קדמי ואינסולה.
בקרב משתתפים עם דיכאון לא-מטופל, ארוך-טווח (מעל חציון של עשר שנים), נפח פיזור TSPO עמד על מעל 30%, כפי שנקבע לפי בדיקת PET, בהשוואה לאלו שסבלו מדיכאון במשך תקופה קצרה יותר. נפח פיזור TSPO היה גם גבוה יותר בקרב אלו עם דיכאון ארוך-טווח, בהשוואה למשתתפים שלא סבלו מדיכאון.
למרות שמשך דיכאון מג’ורי לא-מטפל זוהה כגורם המנבא המשמעותי ביותר הקשור עם נפח פיזור TSPO, גם סיכום משך המחלה היה משמעותי. החוקרים זיהו גם השפעה חיובית לחשיפה ממושכת יותר לטיפול בנוגדי-דיכאון.
באופן לא-מפתיע, בשתי קבוצות החולים עם דיכאון מג’ורי, באלו שסבלו מדיכאון לאורך פרק זמן ארוך יותר, משך הטיפול בנוגדי-דיכאון היה קצר יותר משמעותית.
החוקרים כותבים כי בעתיד ייתכן ותוענק חשיבות רבה יותר לסיווג וטיפול בחולים על-בסיס משך הדיכאון. בשלב זה אין אמצעי שונה לטיפול בדיכאון, אך ייתכן כי יפותחו טיפולים חדשים שישפיעו על תהליכי דלקת וקיימת אפשרות כי באמצעות נתונים אלו ניתן יהיה להתאים טיפול באופן אישי לפי משך הדיכאון.
Lancet Psychiatry. Published online February 26, 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!