במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Pediatrics מדווחים חוקרים מגרמניה על תוצאות מחקר פיילוט חדש, מהן עולה כי Ranibizumab הינו טיפול יעיל במניעת רטינופתיה אקוטית של פגות וכי מינון נמוך מהמינון הסטנדרטי במבוגרים (0.12 מ”ג) דומה ביעילותו למינון גבוה יותר (0.20 מ”ג). הממצאים העידו על וסקולריזציה טובה יותר בחלק הפריפרי של הרשתית עם המינון המופחת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעכבי VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor) הינם אפשרות טיפול חדשה לרטינופתיה של פגות, אך אין נתונים רבים אודות המינונים, היעילות והבטיחות של הטיפול. כעת הם ביקשו החוקרים לבחון את תוצאות הטיפול במינונים נמוכים יותר של Ranibizumab, לו זמן מחצית חיים קצר משמעותית מזה של הטיפול הסטנדרטי, Bevacizumab.
החוקרים השלימו מחקר אקראי, רב-מרכזי, כפל-סמיות, בתשעה מרכזים רפואיים בגרמניה, להשוואת מינוני Ranibizumab של 0.12 מ”ג לעומת 0.20 מ”ג ביילודים עם רטינופתיה של פגות אחורית, אגרסיבית, דו-צדדית; שילוב רטינופתיה בדרגה 1 עם מחלה, בדרגה 2 עם מחלה, או בדרגה 3 עם או בלי מחלה באזור I; או רטינופתיה בדרגה 3 עם מחלה באזור II אחורי. החולים גויסו בין ספטמבר 2014 ועד אוגוסט 2016.
בתחילת המחקר, כל היילודים טופלו בזריקת Ranibizumab אחת לכל עין וזריקות חוזרות הותרו במקרה של הישנות רטינופתיה של פגות לאחר לפחות 28 ימים.
תוצא הסיום העיקרי היה מספר היילודים שלא נדרשו לטיפול הצלה לאחר 24 שבועות. תוצאי סיום משניים עיקריים כללו ניתוח זמן-עד-אירוע, התקדמות וסקולריזציה פיזיולוגית ורמות VEGF בדם.
מדגם המחקר כלל 19 יילודים (9 בנות), אשר שלושה מהם הלכו לעולמם במהלך המחקר (1 בקבוצת הטיפול במינון 0.12 מ”ג ושניים בקבוצת הטיפול במינון 0.20 מ”ג). מבין היילודים ששרדו, שמונה (88.9%) מאלו בקבוצת הטיפול במינון נמוך (17 עיניים, 94.4%) ושישה (85.7%) מאלו בקבוצת הטיפול במינון גבוה (13 עיניים, 92.9%) לא נדרשו לטיפול הצלה.
שני מינוני Ranibizumab הובילו לשיעורי הצלחה דומים בבקרת רטינופתיה אקוטית של פגות (יחס סיכויים של 1.88, רווח בר סמך 95% של 0.26-13.49) ולא תועדו הבדלים בריכוזי VEGF בדם בשתי הקבוצות. וסקולריזציה פיזיולוגית בתוך הרשתית הייתה טובה יותר עם טיפול במינון הנמוך.
החוקרים מסכמים וכותבים כי Ranibizumab במינון נמוך נמצא יעיל כמו מינון גבוה יותר בטיפול ברטינופתיה אקוטית של פגות, עם תוצאות טובות יותר בהערכת וסקולריזציה של הרשתית. העדר הבדלים ברמות VEGF בדם עם שני מינוני הטיפול מרמז לחשיפה סיסטמית מוגבלת לתרופה.
JAMA Pediatr. 2018 Mar 1;172(3):278-286
הערות עורך מדור נאונטולוגיה, ד”ר ברנרד ברזילי:
מזה מספר שנים מקובל הטיפול ב-Bevacizumab ברטינופתיה של פגות. בעיקר זכור המחקר Beat-ROP שמצא כי טיפול ב-Bevacizumab יכול לשפר תוצא במצבים של ROP Stage III ומעלה. מאידך יש חשש משימוש בתרופות שהינן anti-VEGF (כמו Bevacizumab) מאחר ובכמה מחקרים נמצא שדליפה של החומר יכולה לגרום לכך שלא ניתן יהיה לזהות רמות VEGF בדם במשך שבועות ארוכים. כמו-כן במחקרים הקודמים השתמשו במינון Bevacizumab שהיה כמחצית מהמינון הניתן למבוגר וייתכן כי מינון זה עדיין גבוה מידי.
Ranibizumab הינו anti-VEGF AB fragment עם זמן מחצית חיים קצר יותר מ-Bevacizumab, שעות ולא ימים.
בשל כל הסיבות הנ”ל החוקרים השתמשו במחקרם ב-Ranibizumab, ע”מ לבדוק את יעילותו ואת תופעות הלוואי שלו. הם השתמשו במינונים יחסית נמוכים (שני המינונים היו פחות ממחצית המינון למבוגרים).
בהתאם לתוצאות מחקר זה נראה של-Ranibizumab במינון נמוך יש פוטנציאל להחליף את ה- Bevacizumab כטיפול ב-ROP. נסייג אימרה זו, בכך שבדיקה זו נעשתה על מדגם קטן ויש לערוך ניסויים בהיקף רחב הרבה יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!