מחקר עוקבה חדש, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת JACC: Heart Failure, אינו תומך בהשערה לפיה זמן “דלת-עד-משתנים” קצר יותר במקרים של אי-ספיקת לב חדה יוביל לתוצאות קליניות טובות יותר, השערה שעלתה בעבר עם עדויות סותרות. החוקרים מדווחים כי לא תועדו הבדלים בשיעורי התמותה או אשפוזים חוזרים בעקבות מתן טיפול תוך-ורידי במשתנים בתוך 60 דקות מהגעה לחדר המיון, או מאוחר יותר.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מרבית החולים עם אי-ספיקת לב חדה מתייצגים עם גודש ריאתי, כאשר טיפול מוקדם במשתנים עשוי היה, בתיאוריה, להביא לשיפור התוצאות הקליניות. מאגר Korea Heart Failure Registry כלל 5,625 חולים שאושפזו בשל אי-ספיקת לב חדה.
במחקר הנוכחי התמקדו החוקרים בחולים אשר קיבלו טיפול תוך-ורידי במשתנים בתוך 24 שעות מהגעה לחדר המיון. טיפול מוקדם הגדר בנוכחות זמן “דלת-עד-משתנים” של עד שעה אחת, וטיפול מאוחר הוגדר כטיפול שניתן לאחר למעלה משעה. התוצאים העיקריים כללו תמותה באשפוז ותמותה חודש ושנה לאחר-שחרור, על-בסיס מועד מתן טיפול במשתנים.
מדגם המחקר כלל 2,761 חולים שענו על קריטריוני ההכללה במחקר. חציון זמן “דלת-עד-משתנים” עמד על 128 דקות ו-663 חולים (24%) נכללו בקבוצת הטיפול המוקדם. המאפיינים הבסיסיים היו דומים בין שתי הקבוצות.
שיעורי התמותה באשפוז לא היו שונים משמעותית בין שתי הקבוצות (5% עם טיפול מוקדם לעומת 5.1% עם טיפול מאוחר), וכן לא תועדו הבדלים בשיעורי התמותה חודש לאחר שחרור (4% לעומת 3%, בהתאמה) ושנה אחת (20.6% לעומת 19.3%, בהתאמה).
מדד GWTG (Get With the Guidelines-Heart Failure Risk Score) חושב לכל חולה ומניתוח ר-במשתני שכלל תקנון למדד זה ומשתנים חשובים אחרים, עלה כי זמן “דלת-עד-משתנים” לא לווה בהבדלים בתוצאות הקליניות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מרווח הזמן מהגעה לחדר המיון ועד למתן טיפול במשתנים לא השפיע על ההישרדות של חולים שהתייצגו עם אי-ספיקת לב חדה.
JACC: Heart Failure
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!