מתן חיסון כנגד הרפס זוסטר ו/או טיפול אנטי-ויראלי לאחר אירוע שלבקת חוגרת אינו מפחית את הסיכון המוגבר לאירוע מוחי איסכמי משנית למחלה הנגיפית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס ה-International Stroke Conference.
החוקרים השלימו מחקר שכלל 35,186 מבוטחי מדיקייר, בגילאי 66 שנים ומעלה, עם אבחנה של הרפס זוסטר בין 2008-2014, עם אבחנה של אירוע מוחי איסכמי חד בשנה שלאחר מועד אבחנת הרפס זוסטר.
החולים סווגו לארבע קבוצות על-בסיס טיפול כנגד הרפס זוסטר (ללא-טיפול, חיסון ב-Zostavax, טיפול אנטי-ויראלי, או שילוב חיסון וטיפול אנטי-ויראלי) וחישבו את יחס שיעורי היארעות בארבע תקופות סיכון (0-14, 15-30, 31-90 ו-91-180 ימים לאחר אבחנת הרפס זוסטר). גיל המשתתפים הממוצע עמד על 80-81 שנים.
שיא הסיכון לאירוע מוחי חד הגיע ל-61% בתוך 14 יום מהופעת שלבקת חוגרת ונותר מוגבר לאחר חודש אחד (יחס שיעורי היארעות של 1.35), לפני שירד לאחר 31-90 ימים (יחס שיעורי היארעות של 1.16) ולאחר 91-180 ימים (יחס שיעורי היארעות של 1.05). דפוס זה היה עקבי בכל ארבע קבוצות החולים ולאורך קבוצות חולים שסווגו לפי גיל, מין ומוצא/גזע.
מומחים מדגישים כי למרות שמתנגדי חיסונים עשויים לפרש את העדר התועלת בכל הנוגע לאירוע מוחי כסיבה להימנע ממתן החיסון כנגד הרפס זוסטר, אך אין ספק כי זו פרשנות שגויה. ידוע היטב כי קיים קשר בין שלבקת חוגרת ובין אירוע מוחי וכן אין ספק כי שלבקת חוגרת אינה תמיד מחלה קלה אשר חולפת בקלות בכל המקרים. לכן, אלו תומכים במתן החיסון כנגד שלבקת חוגרת.
מתוך כנס ה-ISC
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!