רזרבה קוגניטיבית גדולה יותר לאורך החיים מלווה בהפחתת הסיכון לדמנציה, גם בנוכחות פתולוגיות מוחיות רבות, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יש עדויות מוגבלות אודות הקשר בין רזרבה קוגניטיבית במהלך החיים ובין דמנציה וחוזק הקשר הנ”ל בנוכחות פתולוגיות מוחיות אינו-ידוע. מטרתם כעת הייתה לבחון את הקשר בין רזרבה קוגניטיבית מצטברת במהלך החיים ובין הסיכון לדמנציה, תוך התייחסות לפתולוגיות מוחיות.
החוקרים התבססו על נתונים אודות 2,022 משתתפים מפרויקט Rush Memory and Aging Project, מחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסיה שכלל מעקב שנתי בין 1997-2018 (מעקב ממוצע של 6 שנים). לאחר הוצאת 420 משתתפים עם דמנציה ידועה, נתונים חסרים אודות רזרבה קוגניטיבית, או פרישה מהמחקר, החוקרים זיהו 1,602 מבוגרים (75.9% נשים, גיל ממוצע של 79.6 שנים) ללא-דמנציה אשר השלימו את ההערכות לזיהוי התפתחות דמנציה.
במהלך המעקב, 386 משתתפים פיתחו דמנציה (24.1%), כולל 357 חולים עם דמנציה על-רקע מחלת אלצהיימר (22.3%). יחסי הסיכון המתוקנים לדמנציה עמדו על 0.77 בקרב משתתפים עם מדד רזרבה קוגניטיבית בשליש האמצעי ועל 0.61 באלו עם מדד רזרבה קוגניטיבית בשליש העליון, בהשוואה לאלו בשליש התחתון.
בקרב משתתפים עם דגימות זמינות לאחר המוות, החוקרים לא זיהו קשר בין רזרבה קוגניטיבית עם מרבית הפתולוגיות המוחיות והקשר בין רזרבה קוגניטיבית ודמנציה נותר מובהק סטטיסטית לאחר תקנון נוסף לפתולוגיות מוחיות (יחס סיכון של 0.60, רווח בר-סמך 95% של 0.42-0.86).
עוד עולה מהממצאים קשר בין השליש העליון של מדד רזרבה קוגניטיבית ובין ירידה בסיכון לדמנציה, גם בקרב משתתפים עם פתולוגיה רבה של מחלת אלצהיימר (יחס סיכון של 0.57, רווח בר-סמך 95% של 0.37-0.87) וכל אוטם גס (יחס סיכון של 0.34, רווח בר-סמך 95% של 0.18-0.62).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות הצטברות רזרבה קוגניטיבית לאורך החיים במניעת התפתחות דמנציה.
JAMA Neurology 2019
הערת מערכת:
אתם מוזמנים לעיין בתחקיר שערכנו בנושא דמנציה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!