מודל חדש המבוסס על מספר גורמים עשוי לסייע בסיווג מדויק ולא-פולשני של חולים עם פעילות יתר של שלפוחית השתן (Overactive Bladder) לקבוצות חולים עם תסמינים מעטים או רבים בשלב מוקדם של המחלה.
פעילות-יתר של שלפוחית השתן מוגדרת על-בסיס תסמינים מטרידים של דחיפות ותכיפות מתן שתן, לצד נוקטוריה, ללא פתולוגיה ברורה אחרת. החוקרים השלימו את המחקר במטרה לבחון אפשרות סיווג החולים על-פי התסמינים.
מדגם המחקר כלל 95 חולים עם פעילות יתר של שלפוחית השתן והחוקרים זיהו שתי קבוצות חולים, כאשר דחיפות מתן שתן היה הגורם העיקרי שהבחין בין הקבוצות. בקבוצה אחת של חולים תועדה שכיחות גבוהה יותר משמעותית של תכיפות ודחיפות מתן שתן, נוקטוריה ואי-נקיטת שתן. חולים בקבוצה זו היו מבוגרים יותר משמעותית, בהשוואה לקבוצה המקבילה, בה תועדו תסמינים מעטים.
בעוד שלא זוהו ביומרקרים בשתן אשר הבחינו באופן משמעותי בין הקבוצות, משלב של רמות Interleukin-5 ו-Adenosine Triphosphate בשתן עם גיל ומין החולה זיהו במדויק את הסבירות כי מטופל ישויך לקבוצת החולים עם תסמינים רבים של ההפרעה.
מודל זה, כמו גם חמישה מודלים אחרים, היה בעל ערך מנבא שלילי וחיובי גבוהים יותר לאבחון פעילות-יתר של שלפוחית השתן בגברים ובנשים, בהשוואה לעדות אורודינאמית לפעילות-יתר של שריר הדטרוזר.
החוקרים כותבים כי בעוד שהספרות הרפואית אודות הטיפול בפעילות-יתר של שלפוחית השתן נקטה בגישה דיכוטומית חולה נדרש לטיפול או שאין צורך בטיפול הם מאמינים כי ניתן לנקוט בגישה פעילה יותר ע”י אבחנה וטיפול בתסמינים בשלב מוקדם יותר.
Scientific Reports, online February 20, 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!