גורמי דחק משנית למגפת COVID-19 נקשרו עם עליה במקרי קרדיומיופתיה על-רקע דחק, המוכרת גם כתסמונת הלב השבור (Takotsubo Syndrome), כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open.
מטרת המחקר הייתה לבחון את שיעורי היארעות ותוצאות קרדיומיופתיה על-רקע דחק במהלך מגפת COVID-19 ולהשוות את הנתונים אל מול השיעורים שתועדו טרם המגפה.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי נערך בשני בתי חולים בקליבלנד ובחן את היארעות קרדיומיופתיה על-רקע דחק בחולים שהתייצגו עם תסמונת כלילית חדה והשלימו ארטריוגרפיה כלילית. החוקרים ערכו השוואה בין חולים שהתייצגו במהלך מגפת COVID-19, בתקופה שבין תחילת מרץ ועד סוף אפריל, אל מול 4 קבוצות ביקורת של חולים עם תסמונת כלילית חדה שהתייצגו טרם פרוץ המגפה בארבע נקודות זמן שונות: מרץ עד אפריל בשנת 2018, ינואר עד פברואר בשנת 2013, מרץ עד אפריל בשנת 2019 וינואר עד פברואר בשנת 2020.
התוצא העיקרי כלל את היארעות קרדיומיופתיה על-רקע דחק.
מבין 1,914 חולים שהתייצגו עם תסמונת כלילית חדה, 1,656 חולים (גיל חציוני של 67 שנים, 66.1% גברים) התייצגו בתקופה שקדמה למגפת COVID-19 (390 חולים בין מרץ-אפריל 2018, 309 חולים בינואר-פברואר 2019, 679 חולים בחודשים מרץ-אפריל 2018 ו-278 חולים בינואר-פברואר 2020) ו-258 חולים (גיל חציוני של 67 שנים, 67.8% גברים) התייצגו במהלך מגפת COVID-19 (מרץ-אפריל 2020).
החוקרים מדווחים על עליה משמעותית בהיארעות קרדיומיופתיה על-רקע דחק (שיעור היארעות של 7.8%), בהשוואה לשיעורים שתועדו טרם המגפה, אשר עמדו על 1.5-1.8%. יחס השיעורים להשוואת השיעור במהלך מגפת COVID-19 לזה שתועד בכלל תקופות הזמן האחרות עמד על 4.58 (p<0.001).
בחולים עם קרדיומיופתיה על-רקע דחק במהלך מגפת COVID-19 תועד חציון משך אשפוז ארוך יותר, בהשוואה לאלו שאושפזו טרם תקופת הקורונה (8 ימים לעומת 4 ימים במרץ-אפריל 2018, 5 ימים בינואר-פברואר 2019, 4 ימים במרץ-אפריל 2019 ו-5 ימים בינואר-פברואר 2019).
לא תועדו הבדלים משמעותיים בין התקופות השונות בשיעורי התמותה או אשפוזים חוזרים לאחר 30 ימים.
ממצאי המחקר מעידים על עליה משמעותית בהיארעות קרדיומיופתיה על-רקע דחק במהלך מגפת COVID-19, בהשוואה לשיעורים שתועדו טרם המגפה הנוכחית.
JAMA Netw Open 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!