במהלך החודשים האחרונים של מגפת הקורונה נרשמה עליה של פי 15 בסיכון לתמותה בקרב חולי סרטן תחת טיפול פעיל עם אבחנה של COVID-19, כך עולה מנתוני עולם-אמיתי מארצות הברית, שפורסמו בכנס מטעם ה-American Association for Cancer Research.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 154,585 חולים עם מחלה ממארת, עם מחלה פעילה או היסטוריה של טיפול בסרטן בשתי מערכות בריאות גדולות.
מבין קרוב ל-40,000 חולים שקיבלו טיפול במרכז סרטן בשלב מסוים במהלך השנה האחרונה, 388 חולים אובחנו עם COVID-19 ו-15% מבין אלו שאובחנו עם COVID-19 הלכו לעולמם בין פברואר ועד מאי השנה, זאת בהשוואה לשיעורי תמותה של 1% בקרב אלו שלא אובחנו עם הזיהום הנגיפי באותה תקופת זמן.
מבין למעלה מ-114,000 מטופלים עם היסטוריה של מחלה ממארת, 412 אובחנו עם COVID-19 ו-11% מאלו שאובחנו עם COVID-19 הלכו לעולמם, בהשוואה ל-1% מאלו ללא אבחנה של הדבקה בנגיף הקורונה.
החוקרים מסבירים כי מחלות רקע מסוימות היו נפוצות יותר בחולים עם COVID-19, כולל הפרעות קצב לב, אי-ספיקת כליות, אי-ספיקת לב והפרעות במחזור הדם הריאתי.
לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, גיל מתקדם (70-99 שנים) ומספר מחלות רקע נקשרו בקשר מובהק סטטיסטית עם שיעורי תמותה מוגברים בקרב חולי סרטן פעיל עם COVID-19, כולל סוכרת (יחס סיכויים של 3.0, רווח בר-סמך 95% של 1.5-6.0), אי-ספיקת כליות (יחס סיכויים של 2.3, רווח בר-סמך 95% של 1.1-4.9) והפרעות במחזור הדם הריאתי (יחס סיכויים של 3.9, רווח בר-סמך 95% של 1.4-10.5).
בחולי COVID-19 עם היסטוריה של מחלה ממארת תועד סיכון מוגבר לתמותה בקרב אלו בגילאי 60-69 שנים (יחס סיכויים של 6.3), 70-79 שנים (יחס סיכויים של 18.2) ואלו עם היסטוריה של הפרעות קרישה (יחס סיכויים של 3.0).
אבחנה של COVID-19 לוותה בסיכוי גבוה יותר לאשפוז, הן בקרב חולים עם ממאירות פעילה (81% לעומת 15% באלו ללא COVID-19) והן באלו עם היסטוריה של מחלה ממארת (68% לעומת 6%).
למרות שחלק קטן מחולי סרטן ללא COVID-19 נדרש להנשמה מלאכותית (עד 1%) במהלך תקופת המחקר, 21% מהחולים עם ממאירות פעילה ו-COVID-19 נדרשו להנשמה, כמו גם 14% מאלו עם היסטוריה של מחלה ממארת, עם שיעורים גבוהים יותר בקרב אלו עם היסטוריה של הפרעות קרישה (36% ו-23%, בהתאמה).
מתוך כנס ה-AACR
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!