בקרב חולי לופוס, חוסר פעילות גופנית מלווה בעליה של למעלה מפי שלוש בסיכון להתפתחות דיכאון, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Arthritis Care & Research.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים הוכיחו כי פעילות גופנית עשויה להביא לשיפור בתסמיני דיכאון, אך זהו המחקר הראשון לבחינת חוסר פעילות גופנית כגורם המנבא היארעות דיכאון בחולים אלו.
החוקרים התבססו על נתונים ממדגם CLUES (California Lupus Epidemiology Study), מדגם הכולל חולים עם אבחנה של לופוס. חוסר פעילות גופנית נקבע על-בסיס שאלה יחידה לפיה המשתתפים השיבו כי עסקו בפעילות גופנית לעיתים נדירות או כלל לא. תסמיני דיכאון נקבעו על-פי שאלון PHQ-8 (Patient Health Questionnaire).
מדגם המחקר כלל 225 חולים אשר השלימו לפחות הערכה אחת בתחילת המחקר והגיעו לביקור מעקב אחד לפחות.
בתחילת המחקר, גיל המשתתפים הממוצע עמד על 45 שנים, עם רוב ברור של נשים (88%). מדדי PHQ הממוצעים עמדו באלו ללא דיכאון בתחילת הדרך לא היו שונים משמעותית לפי הקפדה או אי-הקפדה על פעילות גופנית, אך אלו שלא היו פעילים גופנית היו בסיכון גבוה יותר משמעותית להתפתחות דיכאון במהלך השנתיים הבאות (יחס סיכון של 2.89, רווח בר-סמך 95% של 1.46-5.71). לאחר תקנון למשתנים שונים, הקשר נותר משמעותי, כולל עליה של מעל פי שלוש בסיכון להיארעות דיכאון בקרב אלו עם אורח חיים יושבני (יחס סיכון של 3.88, רווח בר-סמך 95% של 1.67-9.03).
ממצאי המחקר תומכים בגישות דחופות להפחתת אורח חיים יושבני באוכלוסיית חולי לופוס, במטרה להפחית את הסיכון לדיכאון בחולים אלו.
Arthritis Care & Research 2021
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!