מאת ד”ר יוליה וקסמן
על פי מומחים בהרדמה ואתיקה, הרדמה כללית הינה חלק מטיפול סוף חיים לצורך הקלה על המצוקה הפיסית והרגשית. חוקרים מאנגליה דנים במאמר על ההיבטים המוסריים, המשפטיים והמעשיים של שימוש בהרדמה כללית להקלת הסבל בסוף החיים, מעבר להתערבויות כירורגיות ואבחנתיות במיעוט המטופלים שאולי זקוקים לכך.
לדעת החוקרים נכון להציע את ההתערבות הזאת למטופלים בסוף חייהם והם מציגים ספרות התומכת בכך. לדעתם הרצון לא להיות בהכרה ברגעים קשים אילו הוא מובן ואינו מפתיע ואנו כרופאים צריכים לעשות את שביכולתנו כדי לאפשר את זה.
מדובר בנושא שנוי במחלוקת ומטרת הסקירה הייתה לעורר דיון בקרב הרופאים והציבור על היתרונות והחסרונות בגישה המאפשרת למטופל לבחור להיות חסר הכרה בסוף חייו. עולות השאלות האם זאת צריכה להיות אפשרות? כיצד ואיפה לבצע את זה? על ידי מי? האם קיימים המשאבים המתאימים (במיוחד בימים אילו)? מי יממן את זה?
החוקרים מציינים שאולי לא נכון להציע הרדמה מלאה למטופלים בסוף חייהם משום שמערכת הבריאות אינה יכולה להרשות לעצמה כלכלית לספק את זה בצורה מיטבית.
ב- 1995 נכתב ה- Moyle protocol על ידי רופא פליאטיבי ומרדים אנגלי בשם John Moyle. ב- 1995 הוא נתן עירוי פרופופול לשני חולים בסוף חייהם. האחד נפטר כעבור 4 ימים והשני כעבור 9 ימים. התערבות דומה ניתנת כיום בנורבגיה ובאיטליה, אם כי לעיתים רחוקות.
החוקרים מציגים ממצאים של סקר עמדות שבוצע בקרב האוכלוסייה הבריטית בנושא סדציה הדרגתית, סדציה עד חוסר הכרה מלא והמתת חסד. על פי הסקר יש תמיכה רחבה של 88% באפשרות להיות חסר הכרה בסוף החיים. 64% מהמשיבים על הסקר אמרו שיבחרו להיות מורדמים בסוף חייהם.
החוקרים מציינים שמעשית האפשרות להרדמה כללית בסיום החיים זמינה למטופלים באנגליה מ-1990 ולדעתם יש חובה אתית לאפשר את ההתערבות הזאת ליותר מטופלים. לגבי ההיבטים החוקיים, למטופלים סופניים מותרת גישה לרפואה פליאטיבית, כולל אנלגזיה, הפחתת חרדה וסדציה ויש להם את הזכות לסרב לטיפולים מאריכי חיים. בצרפת, הזכות להיות חסר הכרה בסוף החיים היא זכות בסיסית המעוגנת בחוק. הוגדר בצרפת שמטופלים הללו צריכים להיות אנשים הצפויים למות תוך 14 ימים, אך מידת חוסר ההכרה לא מוגדרת באופן ברור. במצב רגיל, בסדציה (למשל עם midazolam או phenobarbital או ketamine) היכולת לתקשר עם המטופל נשמרת כך שהוא יכול לשתף פעולה כאשר מעירים אותו. בהרדמה כללית, לא ניתן להעיר את המטופל גם בעת גירוי של כאב.
החוקרים מבדילים בין הרצון להיות חסר הכרה בסוף החיים להמתת חסד, שהיא זירוז אקטיבי של המוות והיא מנוגדת לחוק באנגליה. התחושות של עצבות, בדידות, חרדה, כאב וחנק נפוצות בסוף החיים. אנלגזיה וסדציה אינן פותרות את כולן. הרדמה כללית צפויה לתת מענה למיעוט המטופלים עם תסמינים עמידים.
הכתבה פורסמה ב- Medscape
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!