במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Geriatric Society מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקשישים עם מחלה כלילית רב-כלית או מחלה של העורק הכלילי השמאלי הראשי, אשר התייצגו עם תסמונת כלילית חדה, ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים מלווה בתוצאות טובות יותר, בהשוואה להתערבות כלילית מילעורית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי גישת רה-וסקולריזציה כלילית הטובה ביותר בחולים בגילאי 65 שנים ומעלה לאחר תסמונת כלילית חדה אינה מובנת היטב. הם התבססו על מאגר נתוני Kaiser Permanente Northern California Health Plan וזיהו 3,871 חולים בגילאי 65 שנים ומעלה עם תסמונת כלילית חדה בין תחילת שנת 2010 ועד תחילת שנת 2018, אשר עברה רה-וסקולריזציה כלילית עם ניתוח מעקפים (1,575 חולים) או התערבות כלילית מילעורית (2,296 חולים).
התוצא העיקרי היה משך ההישרדות מחוץ לבית החולים והסיכון היחסי להשגת הישרדות מחוץ לבית החולים לאורך 90% ומעלה מהזמן. תוצאים משניים כללו את שיעורי התמותה מכל-סיבה, הישנות אוטם לבבי, אירוע מוחי, אשפוז חוזר, רה-וסקולריזציה חוזרת והתחלת דיאליזה.
מהנתונים עולה כי בהשוואה להתערבות כלילית מילעורית, ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים לווה בעליה אבסולוטית גדולה יותר במספר הימים ששרדו החולים מחוץ לבית החולים לאחר השנה הראשונה (הבדל לאחר שנה אחת של 5.8 ימים; הבדל לאחר 3 שנים של 56 ימים; והבדל לאחר 5 שנים של 131 ימים). הסיכון היחסי להשגת הישרדות מחוץ לבית החולים לאורך 90% ומעלה מהזמן היה גבוה יותר משמעותית עם ניתוח מעקפים לעומת התערבות כלילית מילעורית (לאחר שנה אחת: סיכון יחסי של 1.02, רווח בר-סמך 95% של 0.98-1.05; לאחר 3 שנים: סיכון יחסי של 1.06, רווח בר-סמך 95% של 1.002-1.11; לאחר 5 שנים: סיון יחסי של 1.12, רווח בר-סמך 95% של 1.03-1.22) ולווה בשיעורים נמוכים יותר של תמותה מכל-סיבה, רה-וסקולריזציה חוזרת, אשפוז חוזר, היארעות דיאליזה ואוטם לבבי לא-פטאלי עם ניתוח מעקפים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על עדיפות ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים על-פני התערבות כלילית מילעורית בקשישים עם מחלה כלילית רב-כלית או מעורבות של העורק הכלילי השמאלי הראשי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!