טיפול כימותרפי תוך ורידי מהווה טיפול יעיל ברטינובלסטומה עם זרעים בכורואיד ומציל עיניים אשר בעבר עברו אנוקלאציה.  מאידך יש לטיפול כזה השפעה טוקסית על העין. הסגמנט האחורי של העין נפגע וכל זריקה גורמת לדעיכה של תגובת הרשתית כפי שנרשמת באלקטרורטינוגרם – ERG . תופעות טוקסיות של הטיפול עשויות להיגרם גם במקטע הקדמי של העין ולהתבטא ברצסיה recession של הקשתית, התפתחות ירוד, דהפיגמנטציה של הקשתית, הדקקות של הקשתית וסקלרומלציה.

טיפול חלופי לזרעים של רטינובלסטומה בזגוגית ובגידול רטינובלסטומה ברשתית ובאזור התת-רשתית, הוא טיפול כימותרפי הניתן דרך העורק האופתלמי או אנוקלאציה. כימותרפיה הניתנת לעורק עשויה להיות יעילה עבור גידול בזגוגית והיא בעלת טוקסיות מינימאלית לרשתית. אולם, כדי לתת טיפול כימותרפי לעורק מצריך הימצאות של צוות  מיומן היטב של מומחים ושל משאבים אשר לא מצויים בכל מרכזי הרטינובלסטומה. עבור מרכזים רבים לטיפול ברטינובלסטומה המסתמכים על טיפול תוך ורידי בלבד כמו גם במרכזים המתלבטים בין טיפול תוך ורידי או טיפול תוך עורקי השאלה החשובה היא כיצד ניתן לתת טיפול כימותרפי תוך ורידי ולהפחית את הטוקסיות שלו.

מחברי המאמר הנוכחי ביצעו יותר מ- 600 הזרקות תוך ורידיות של כימותרפיה לרטינובלסטומה מאז 2012 ויש להם בסיס מידע מפורט על חוליהם הכולל רישומי ERG .  במאמרם הם סיכמו באופן רטרוספקטיבי את התוצאות והסיבוכים של 630 הזרקות כימותרפיה. בנוסף לבדיקת יעילות ההזרקות, נבדקו מספר מאפיינים של החולים ושל הטיפולים במטרה לקבוע את השפעתם על הטוקסיות של הטיפול לרשתית. החוקרים הינם מניו יורק, מהשירות האונקולוגי של העין ומהמחלקה לאפידמיולוגיה וביוסטטיסטיקה של  Memorial Sloan-Kettering Cancer Center , מ- Weill-Cornell Medical Center , ומ- Icahn School of Medicine at Mount Sinai . מטרת המחקר הייתה לבדוק את היעילות ואת הטוקסיות של טיפול תוך ורידי ברטינובלסטומה במלפלן melphalan , כחומר טיפולי יחיד או יחד עם טופוטקן topotecan בזריקה פריאוקולרית. המחקר כלל 130 עיניים של 120 חולים עם רטינובלסטומה קיבלו 630 טיפולים תוך ורידיים בסך הכול. שמונים ושלושה המהווים 64 אחוזים מכל העיניים קיבלו גם טיפול כימותרפי תוך עורקי. המחקר היה רטרוספקטיבי. התגובה לטיפול נבדקה על ידי אופתלמוסקופיה ובוצעו צילומים קליניים לתיעוד והערכת התגובה. עבור 130 עיניים בוצעו חישובים של ocular survival   ושל disease free survival . בוצעה הערכה של הטוקסיות לעין על ידי הערכת הממצאים הקליניים ועל ידי ביצוע בדיקות ERG  לאחר 244 זריקות ב 63 חולים. התוצאים העיקריים היו ocular survival ו- ERG .

הממצאים הראו שלא היה אף מקרה של תמותה מהמחלה או המשויך למחלה. אף לא אחד מהחולים פיתח פריצה של הגידול אל מחוץ לעין או מחלה גרורתית. ההערכות של ocular survival ושל disease-free survival היו 94.2 ו- 86.2 אחוזים בהתאמה. נמצא קשר משמעותי בין מספר ההזרקות לבין דעיכת התגובה ב- ERG .  טיפול משולב תוך ורידי ותוך עורקי ופיגמנטציה מוגברת של העין היו קשורים באופן משמעותי לדעיכת תגובת הרשתית ב- ERG . משתנים כמו גיל החולה ומשקלו, מיקומים חדשים של הזרקה, תוספת טיפול בטופוטקן, תוספת טיפול פוקלי, ופרקי הזמן בין ההזרקות לא היו קשורים באופן משמעותן לשינויים הטוקסיים.

מסקנת החוקרים היא שטיפול תוך ורידי במלפלן הינו יעיל במצבים של זריעה בזגוגית של רטינובלסטומה. מאידך, על פי הממצאים של המחקר הנוכחי, כל הזרקה של מלפלן הייתה מלווה בממוצע בירידה של תגובת הרשתית כפי שנצפתה ב- ERG . הממצאים מצבעים על הגברת הטוקסיות כאשר טיפול תוך עורקי ניתן במהלך השבוע שלאחר הטיפול התוך ורידי ובעיניים עם פיגמנטציה רבה יותר.

Francis JH, Brodie SE, Marr B, Zabor EC, Mondesire-Crump I, Abramson DH

Efficacy and Toxicity of Intravitreous Chemotherapy for Retinoblastoma: Four-Year Experience

Ophthalmology 2017;124:488-495