במאמר שפורסם בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי מינון גבוה של Ibuprofen פומי מלווה בסיכוי גבוה יותר לסגירת PDA (Patent Ductus Arteriosus) בעל משמעות המודינאמית, בהשוואה למינונים סטנדרטיים של Ibuprofen במתן תוך-ורידי או Indomethacin במתן תוך-ורידי; מתן פלסבו או אי מתן כל טיפול לא הביא לשינוי משמעותי בסיכון לתמותה, NEC (Necrotizing Entercolitis) או דימום תוך-חדרי.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את הסבירות היחסית לסגירת PDA בעל משמעות המודינאמית עם תכשירים תרופתיים שונים ולהשוות את שיעור האירועים החריגים.

החוקרים ערכו חיפוש במאגרי MEDLINE, Embase ו-Cochrane Central Register of Controlled Trials, שפורסמו עד אוגוסט 2015, ביחד עם תקצירי כנסים עד דצמבר 2017. הם התמקדו במחקרים אקראיים ומבוקרים, שכללו פגים בגיל היריון של פחות מ-37 שבועות היריון, אשר טופלו פומית או תוך-ורידי ב-Indomethacin, Ibuprofen, או Acetaminophen, אשר נבחנו זה מול זה, מול פלסבו או מול אי מתן טיפול.

התוצא העיקרי כלל סגירת PDA בעל משמעות המודינאמית; התוצאים המשניים כללו סגירה ניתוחית, תמותה, NEC ודימום תוך-חדרי.

הסקירה כללה 68 מחקרים אקראיים ומבוקרים עם 4,802 יילודים, 14 וריאציות שונות של Indomethacin, Ibuprofen, או Acetaminophen.

שיעורי סגירת PDA עמדו על 67.4% (2,867 מבין 4,256 יילודים). טיפול במינון גבוה של Ibuprofen במתן פומי לווה בסיכוי גבוה יותר משמעותית לסגירת PDA, בהשוואה למתן תוך-ורידי של מינון סטנדרטי (יחס סיכויים של 3.59; הבדל אבסולוטי בסיכון של 199 יילודים נוספים לכל 1,000 יילודים) ומינון סטנדרטי של Indomethacin תוך-ורידי (יחס סיכויים של 2.35; הבדל אבסולוטי בסיכון של 124 יילודים נוספים ל-1,000 יילודים).

על-בסיס הניתוח הסטטיסטי, מינון גבוה של Ibuprofen פומי דורג כאפשרות הטיפול התרופתי הטובה ביותר לסגירת PDA (ממוצע SUCRA של 0.89) ולמניעת קשירה כירורגית של PDA (ממוצע SUCRA של 0.98). לא תועדו הבדלים משמעותיים בסיכויי התמותה, NEC, או דימום תוך-חדרי עם פלסבו או ללא טיפול, בהשוואה לכל גישות הטיפול האחרות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי Ibuprofen פומי, במינון גבוה, לווה בסיכוי הגבוה ביותר לסגירת PDA בעל חשיבות המודינאמית באמצעות טיפול תרופתי.

JAMA 2018 March 27, 319 (12): 1221-1238

הערות עורך מדור נאונטולוגיה, ד”ר ברנרד ברזילי:

עד היום קיימת ההתלבטות כיצד יש לטפל באופן המיטבי ב-PDA בעל משמעות המודינמית. בעבר, הטיפול המקובל היה ב-indomethacin תוך ורידי. בהמשך, טיפול זה הוחלף ע”י רב הניאונטולוגים ב-ibuprofen תוך ורידי על מנת להוריד את שכיחות תופעות הלוואי הנובעות מן הטיפול. לפני כ-15 שנה הוחל בטיפול ב-ibuprofen פומי ע”מ לסגור את ה-PDA וברבות השנים הוכח במחקרים רבים כי ה-ibuprofen הפומי הינו יעיל באותה המידה ואולי אף יותר מאשר המתן התוך ורידי. בשנים האחרונות נוסף הטיפול ב-acetaminophen תוך ורידי ב-PDA.

מחקר זה שפורסם ב-JAMA מסכם את כל המחקרים על הטיפול ב-PDA ומנסה להשוות את יעילות  הטיפולים השונים מהיבטים שונים (הניתוחים המלאים ניתנים לצפייה במחקר המלא).

הטיפול היעיל ביותר לסגירת ה-PDA כפי שנמצא במחקר זה היה של מתן ibuprofen במינון גבוה במתן תוך פומי. יש לזכור כי הכוונה, אינה למתן המינון הרגיל של Ibuprofen תוך פומי, אלא למינון כפול (20 מ”ג לק”ג במנה ראשונה המלווה בשתי מנות של 10 מ”ג לק”ג). ההשערה הינה שה-ibuprofen הפומי בא המגע זמן ממושך יותר עם ה-PDA מאשר בצורת מתן ה-IV ולכן הסגירה הטובה יותר. לצורת מתן זו, אין שכיחות מוגברת של תופעות לוואי לעומת הצורות האחרות ולכן החוקרים ממליצים לאמץ שיטת מתן זו כדי לסגור את ה-PDA המשמעותי המודינמית.

בהקשר זה יש להביא בחשבון שני שיקולים נוספים. הראשון, העלות הכמעט אפסית של הטיפול הפומי בהשוואה לטיפול התוך וורידי. והשני, שהיום רבים סבורים שאין לטפל בכל PDA ושיש לטפל רק ב-PDA שהוכח כבעל משמעות המודינמית.