מנתונים שפורסמו במהלך כנס ה-EuroPCR (European Association of Percutaneous Cardiovascular Interventions) עולה כי צנתור בגישה רדיאלית, במקום פמוראלית, במהלך הטיפול בחולים עם תסמונת כלילית חדה, מלווה בסיכון נמוך יותר משמעותית לנזק כלייתי חד.
מדגם המחקר כלל 4,109 חולים שחולקו באקראי לצנתור בגישה רדיאלית ו-4,101 חולים שחולקו להתערבות בגישה פמוראלית. התוצא העיקרי היה נזק כלייתי חד, שהוגדר בנוכחות עליה של מעל 0.5 מ”ג/ד”ל או עליה של מעל 25% בריכוז קריאטינין בדם.
החוקרים מדווחים כי שיעורי נזק כלייתי חד עמדו על 15.4% מהמטופלים בגישה רדיאלית, לעומת 17.4% מהמטופלים בגישה פמוראלית. ההבדל נותר מובהק סטטיסטית לפי כל הגדרה של נזק כלייתי חד.
היקף טיפולי דיאליזה לאחר-התערבות היה נמוך יותר מספרית בחולים לאחר צנתור בגישה רדיאלית, בהשוואה לאלו שהשלימו את הפרוצדורה בגישה פמוראלית (6 לעומת 14 אירועים).
החוקרים כותבים כי לא היו הבדלים בכמות חומר הניגוד בשימוש בין הקבוצות, אם כי התוצאות לא תוקננו לסוג חומר הניגוד או מתן נוזלים סביב הפרוצדורה. כמו כן, הם עדיין לא בחנו את ההשפעה של נסיון המבצע על התוצאות.
החוקרים מציעים שלושה מנגנונים אפשריים להבדל בסיכון לנזק כלייתי חד; הראשון מבוסס על-כך שגישה רדיאלית מפחיתה את הסיכון לדימום משמעותי המודינאמית וכך עשויה למנוע נזק כלייתי. גישה רדיאלית מלווה גם בפחות עירויי דם, הידועים כמעלים סיכון לנזק כלייתי חד. שלישית, ייתכן כי בגישה פמוראלית יש תזוזה מסוימת של שיירי נגע טרשתי בחציית עורקי הכליה, עם סיכון לתסחיף ופגיעה בתפקוד הכליות.
J Am Coll Cardiol 2017
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!