מחקר חדש שבחן את הבטיחות והאפקטיביות של שימוש קצר טווח במינון נמוך בנוגדי הקרישה enoxaparin (קלקסן) ו- fondaparinux(אריקסטרה) לאחר התערבות מלעורית (PCI) במטופלים עם מחלת לב כלילית מדווח כי הטיפול היה קשור לירידה בתמותה מכל סיבה בטווח של 30 ו-180 יום, באירועים קרדיווסקולרים מג’וריים (MACCE) ללא עליה בסיכון לדימומים.

כאמור, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הבטיחות והיעילות של טיפול נוגד קרישה לטווח קצר על הפרוגנוזה לאחר PCI בחולים עם מחלת לב כלילית.

לצורך כך עקבו החוקרים מינואר 2013 עד דצמבר 2013 אחר 9,769 מטופלים עוקבים שעברו PCI סלקטיבי בבית החולים Fuwai ואשר נכללו רטרוספקטיביתבמחקר זה.

המטופלים חולקו לשתי קבוצות: 

1.      ללא טיפול נוגד קרישה לאחר PCI

2.      טיפול נוגד קרישה קצר טווח במינון נמוך לאחר PCI (אנוקספארין 0.4 מ”ל / 12 שעות או Fondaparinux 2.5 מ”ג ליום בהזרקה תת-עורית למשך 2-3 ימים לאחר PCI).

כל המטופלים היו במעקב לאחר -30 יום, 180 יום ו -12 חודשים אחר אירועים כליליים או מוחיים מג’וריים (MACCE) הכוללים מוות מכל הסיבות, אוטם שריר הלב, רה-וסקולריזציה ושבץ וכן מקרי תרומבוזה ודימום.

בוצע ניתוח של נתונים של 1755 זוגות מטופלים לאחר ביצוע התאמות גורמי סיכון. התוצאות הקליניות הושוו בין הקבוצות באמצעות אנליזת הישרדות קפלן-מאייר לפני ואחרי התאמת גורמי הסיכון. ניתוח רגרסיית COX רב משתני שימש כדי להגדיר את ההשפעה ואת של השפעת נוגדי הקרישה לאחר PCI על התוצאות הקליניות.

החוקרים מדווחים כי 1755 (18.0%) מטופלים לא קיבלו טיפול נוגד קרישה לאחר PCI בעוד ש – 8,014 מטופלים (82.0%) קיבלו טיפול נוגד קרישה לאחר PCI , מהם 5,666 (, (58.0%

שקיבלו enoxaparin ו- 2,348 ( 24.0%) קיבלו fondaparinux.

בקבוצה שטופלה בנוגדי הקרישה המטופלים היו צעירים יותר , עם שיעור נמוך יותר של נשים, ושיעור גבוה יותר של סובלים מהפרעות בתפקוד הכלייתי ותסמונת כלילית חריפה, בהשוואה לקבוצה שלא קיבלה טיפול נוגד קרישה. (P <0.05 לכל תתי הקבוצות) .

באופן דומה, בקבוצת המטופלים שקיבלו את נוגדי הקרישה לאחר PCI היה שיעור גבוה יותר של כאלה עם נגע בעורק הכלילי השמאלי הראשי ובעורקים מסועפים. (P <0.05). כמו כן שיעור המטופלים בקבוצת נוגדי קרישה לאחר PCI שעברו פרוצדורה טרנס-פמוראלית היה נמוך יותר, אך שיעור השימוש בסטנטים משחררים תרופה היה גבוה יותר , כששיעור השימוש בהרחבה בלון פשוטה בלבד היה נמוך יותר (כולם P <0.05).

בסה”כ 9717 מטופלים (99.5%) השלימו 2 שנות מעקב.

החוקרים מדווחים כי עבור הקבוצה שקיבלה את הטיפול נוגד הקרישה לאחר ה- PCI שיעור התמותה מכל סיבה לאחר 30 יום היה נמוך יותר באופן מובהק (0.05% (4 מקרים) לעומת 0.46% (8 מקרים), P <0.001) וכך גם לגבי שבץ (0 לעומת 0.11% (2 מקרים), P = 0.003). כמו כן נמצאה ירידה בסיכון לתמותה לאחר 180 יום (0.17% (14 מקרים) לעומת 0.57% (10 מקרים), P = 0.002), לרה-וסקולריזציה (2.07% (166 מקרים) לעומת 3.71% (65 מקרים), P <0.001) ול- MACCE (עם 280 מקרים (3.49%) לעומת 5.47% (96 מקרים), P <0.001), וכך גם שיעור נמוך יותר של רה-וסקולריזציות בתוך שנתיים (7.61% (610 מקרים) לעומת 12.84% (225 מקרים), P <0.001 ) וכן גם MACCE (875 מקרים, (10.92% לעומת 16.01% (281 מקרים), P <0.001).

ניתוח רגרסיה רב-משתנית הראה כי טיפול נוגד קרישה לאחר טיפול ב- PCI היה גורם מגן עצמאי מתמותה מכל סיבה תוך 30 יום (HR = 0.17, 95% CI 0.05-0.62, P = 0.007 ) , ותוך 180 (HR = 0.37, 95 CI 0.16-0.87, P = 0.023) וכך גם לגבי MACCE תוך 30 יום (HR=0.74, 95%CI 0.58-0.94, P=0.013) ול-MACCE בתוך שנתיים (HR = 0.71, 95% CI 0.62-0.81, P <0.001).

החוקרים מדגישים כי גם לאחר ההתאמה של גורמי הסיכון, הטיפול בנוגדי הקרישה לאחר הטיפול ב- PCI נשאר כגורם מגן בלתי תלוי למוות תוך 30 יום מכל סיבה (HR = 0.11, 95% CI 0.01-0.92, P = 0.042) ול- MACCE בתוך שנתיים (HR = 0.81, 95% CI 0.68-0.96, P = 0.015).

מסקנות החוקרים הם שטיפול קצר טווח במינון נמוך של נוגדי הקרישה אונוקספרין או פונדאפרינוקס , לאחר טיפול ב- PCI , עשוי להפחית את הסיכון לתמותה מכל סיבה בתוך 30 יום ו- 180 יום , וכן גם להוריד הסיכון ל- MACCE בתוך 30 יום ול- MACCE בתוך שנתיים, וכל זאת, ללא עלייה בסיכון לדימומים.

Zhonghua Xin Xue Guan Bing Za Zhi. 2019 Feb 24;47(2):108-116.