התערבות לשינוי אורחות החיים במטופלים עם הפרעה בסבילות לסוכר (Impaired Glucose Tolerance, או IGT) דחתה הופעת סוכרת מסוג 2 והפחיתה סיבוכים מיקרווסקולאריים, תחלואה ותמותה קרדיווסקולארית וכן תמותה מכל-סיבה, לצד הארכת תוחלת החיים של החולים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח של התערבויות לשינוי אורחות חיים בחולים עם הפרעה בסבילות לסוכר על היארעות סוכרת וסיבוכיה, כמו גם תמותת החולים.
המחקר המקורי החל בשנת 1986, אשר 33 מרפאות בסין חולקו באקראי למרפאת ביקורת או מרפאה שכללה אחת משלוש התערבויות (דיאטה, פעילות גופנית או דיאטה עם פעילות גופנית) למשך 6 שנים. מדגם המחקר כלל 577 מבוגרים עם הפרעה בסבילות לסוכר, אשר קיבלו טיפול רפואי סדיר במרפאות. בהמשך, המשתתפים היו במעקב למשך עד 30 שנים להערכת ההשפעות של ההתערבות על היארעות סוכרת, אירועים קרדיווסקולאריים, משלב סיבוכים מיקרווסקולאריים, תמותה קרדיווסקולארית, תמותה מכל-סיבה ותוחלת חיים.
מבין 577 משתתפים, 438 טופלו במרפאות בקבוצת ההתערבות ו-138 היו בקבוצת הביקורת (אחד סירב לבדיקה בתחילת המחקר). לאחר שלושים שנות מעקב, 540 מבין 576 המשתתפים (94%) היו זמינים להערכה (135 בקבוצת הביקורת, 405 בקבוצת ההתערבות).
במהלך 30 שנות המעקב, בהשוואה לביקורות, במשלב קבוצות ההתערבות תועדה דחייה של 3.96 שנים (חציון) בהופעת סוכרת מסוג 2 (p=0.0042), שיעור נמוך יותר של אירועים קרדיווסקולאריים (יחס סיכון של 0.74, p=0.0060), היארעות נמוכה יותר של סיבוכים מיקרווסקולאריים (יחס סיכון של 0.65, p=0.025), שיעור נמוך יותר של מקרי תמותה קרדיווסקולארית (יחס סיכון של 0.67, p=0.022) ותמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 0.74, p=0.0015) ועליה ממוצעת של 1.44 שנים בתוחלת החיים (p=0.023).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהמשך יישום והרחבת התערבויות לשינוי אורחות החיים כחלק מהמאמצים להתמודד עם מגיפת סוכרת מסוג 2 וסיבוכיה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!